שכנות טובה

 

טובה השכנה שלנו ניצולת שואה. ילדה בת ארבע, פליטה מקראקוב, שבורחת עם המשפחה מציפורני הצבא הנאצי בחודש הראשון למלחמת העולם השנייה. נמלטים מזרחה עד לסיביר ברכבות שנועדו להובלת בקר. שלושה שבועות של רעב. סיר מרק כרוב אחד לקרון עמוס בפליטים. מזל שהסבתא הטמינה מראש במחוך שלה מספר מטבעות זהב וכך הצליחו לקנות אוכל ולשרוד בהמשך מסע הישרדות מרתק של המשפחה. בסוף נקלטו בבוכרה אצל הקהילה היהודית, גרו שם כארבע שנים כעקורים, וניצלו.

השכנה שלי היא מהשורדים. טובה ארן נולדה בפולין, התחנכה כפליטה בדרכים עד לגיל 14 על ידי הוריה, ועלתה לפלשתינה עם סרטיפיקט מזויף דרך פריז לקראת מלחמת העצמאות. היום  היא גרה בדירה הצמודה ונפגשנו הרבה לאחרונה בממ"ק (המקלט הקומתי) ובחדר המדרגות לבושים בחלוקים ופיג'מות בנסיבות לא רומנטיות. משיחותינו הבנתי כי מלחמת "חרבות ברזל" משפיעה כנראה אחרת על ניצולי שואה. העצב עמוק יותר על הפגיעה במדינה שהקימו עבורנו במו ידיהם. "דבר אחד אני שמחה – שאלפרד בעלי ז"ל כבר איננו בחיים לראות למה הגענו במדינה בשנים האחרונות, וביחוד המלחמה האחרונה."

כנערה צעירה התנדבה טובה לסייע לפצועי מלחמת השחרור בירושלים בבית החולים שערי צדק בירושלים. בגלל שנראתה בוגרת, הצליחה להקדים הגיוס להצטרף כחובשת מן המניין ללוות שיירה מירושלים לתל אביב ולהצטרף למשפחה. מאז היא תל אביבית.

טובה ארן הייתה מהדור ראשון של היח"צנים בתל אביב. יח"צנות במובן של מסיבות עיתונאים ולא כמי שאחראים על הכנת רשימת הנכנסים למועדון הלילה החדש בעיר. מעולם הפרסום ב"דחף" ו"אריאלי" , משרדי הפרסום המובילים של שנות הששים בארץ, נכנסה לעבוד ב"תנובה" והקימה שם מערך הדרכה ארצי להטמעת הקוטג' ומוצרי תנובה השונים, במטבחי העולים החדשים. מפלטות גבינות ועד מעדני בשר מתרנגולי הודו שלא היו מוכרים לעדות המזרח כלל.

בדרכם ארצה, במסע מרתק שאולי נקרא עליו בספר הזיכרונות שלה, התעכבו שמונה חודשים בפריס בהמתנה לאישור כניסה לישראל המנדטורית. שמונה חודשים בהם הלכה טובה מדי יום למוזיאון הלובר עם אחד מההורים, אמא מורה לאומנות ואבא היסטוריון, מנצלים את האישור שהוציא אז ראש עיריית פריז לפליטים להיכנס חינם למוזיאון – וקיבלה שיעור פרטי על אומנות, היסטוריה, אסתטיקה, גאוגרפיה. השכלה  אמנותית שמסבירה את יופי שולחנות האירוח המצולמים בספריה.

לנשים עסוקות ממליצה טובה – "קודם סדרי את השולחן, אחר כך תתחילי לבשל את תפוחי האדמה."  זה מרגיע את בן הזוג הרעב, גם כאשר התבשיל עדיין אינו מוכן בדיוק בזמן. שילוב של אופי יקה עם קורט פולניות ונגיעות של תל אביבית מנוסה.

דרך ארוכה עברה, ממרק הכרוב ברכבת הפליטים, עד להיותה גורו האירוח הישראלי של שנות השבעים. ערב של "יין וגבינות" היו בהחלט תרומתה לאירוח הישראלי. כתבה 25 ספרים  בעברית בנושא בישול, אירוח וסודות המטבח ישראלי, ועוד שני ספרים על בישול יהודי שנכתבו בפולנית וגרמנית, שפות האם שלה. סגירת מעגל קולינרית עם המטבח של סבתא.

טובה למדה לבשל בעיקר מסבתא שלה שגידלה אותה. במסע ההישרדות מקראקוב, עד למטבח ביתה ככלה צעירה. בהמשך נהגה לתור בעולם וללמוד את חידושי האירוח והמטבח אותם פרסמה בספריה ובמרכזי ההדרכה של תנובה אותם ניהלה. זוכרים את הדיילות עם מגשי הגבינות בסניפי שופרסל הראשונים? זאת היוזמה שלה. טריק להחדרת גבינות חדשות לחיך הישראלי שעד אז היה רגיל לבקש במכולת שיפרסו לו גבינה צהובה -  שם גנרי שהפך לימים למגוון סוגי גבינות שנקראו על שם חלקי ארץ שונים. מגוש חלב ועד לבשן.

אגב, טובה הייתה החברה הטובה של אמי. כשלושים שנה של דלת ליד דלת. תמר וטובה. שתי נשים שכתבו על נשים, אסתטיקה באירוח, "בעל זה דבר מצחיק", אוכל, ישראליות. חברות שחלקו מתכונים ותובנות.

טובה אישה חזקה. "צבע אדום" לא מפחיד אותה. ראיתי את זה בשידור ישיר ובזמן אמת. תחושת חוסר האונים שהייתה לה ולכולנו באוקטובר האחרון – החזירה אותה בחודשים האחרונים לחלומות הרעים של פעם. אלפרד בעלה המנוח היה מניצולי אושוויץ. היא מכירה את השואה מיד ראשונה. הם היו ממקימי המדינה, וכואב לי הלב ש"זכתה" לחוות את פרעות תשפ"ד, ולו גם אם "רק" דרך מסך הטלוויזיה והודעות דובר צה"ל.