דילוג לתוכן הראשי

רוק פנסיוני

12:30 בשבת בבוקר. דני סנדרסון וחברים עולים על הבמה למסיבת הסיום של רוק פתאל באילת. זו הפעם ה-11 שהפסטיבל מארח כאלפיים חוגגים נאמנים; מה שהתחיל בתור מסיבת חברים של בעל הבית, פתוח היום לכל דכפין עם קו אשראי בנקאי מאושר.

שלושה ימים של הופעות. להקות ותיקות, לקהל לא צעיר. מיינסטרים של הרוק הישראלי, הופעות שהיו בקיסריה ובהיכל התרבות, עם הרכבים ואמנים כמו היהודים, מוניקה סקס וקרן פלס.

חבילת רוק, מטוקטקת עם הסעות מהמלונות ברחבי אילת, שפע של אלכוהול ותזכורות חוזרות מהצוות לשתות הרבה מים כי חם. חם מאוד. ארבעים מעלות מחוץ לאולם הממוזג. שומר נפשו, ישתה מים והרבה.

הגיל הממוצע, בהתחשב בכמות השיבה סביבי ובכמות המתנשפים על רחבת הריקודים אחרי כמה דקות שמחות, נע סביב הארבעים פלוס. פסטיבל להורים של חיילים, מי שגדלו על מופעי האיחוד של כוורת בפארק, כשגידי עוד החזיק את הסולמות הגבוהים בלי מאמץ והלהקה כולה הפיצה את אותו קסם של פעם.

זהו רוק ישראלי קלאסי, עם זמרים שאו-טו-טו תולים את המיקרופון ופורשים בכבוד לפנסיה, רגע לפני שיפסיקו לדקלם בהופעות בגרון ניחר את השירים שלהם במנגינה מקבילה למקור; אבל עם קהל אוהב וחם שמכיר את כל המילים ומלווה אותם בשירה, כך שלא באמת צריכים פרומפטר עם הטקסט המקורי.

והנה היום אפרים שמיר, שמצליח לעמוד בגבורה באתגרי הסולמות הגבוהים, ביחד עם חבריו ובתגבור של מזי כהן וצוות גיבוי אחורי, מחזירים אותנו לצלילים השמחים של דני סנדרסון ולהיטי שנות השבעים והשמונים, בחום יוני של אילת המתאוששת מאיומי החזית החות'ית.

לא יאומן שרק לפני שבוע שוגר מדרום טיל בליסטי לכיוון העיר, ובסוף השבוע הזה רקדנו פה כאילו טראמפ כבר חתם על הסכם שלום מפורט עם יורשי אחשוורוש.

תודה לדוד פתאל ובניו שהפיקו את האירוע השמח הזה. פעם שנייה עבורי לצאת מתל אביב לחגיגת רוק ישראלי באילת מהסוג הזה. בעוד תשעה חודשים, במרץ 27', הפתאלים כבר מתכננים פסטיבל חוזר. בעזרת השם, אחרי הבחירות, ארד לשם בפעם השלישית. אירוע שבו אתה מגיע לחדר במלון ומחכה לך בקבוק ויסקי איכותי במתנה, לא יכול להיות רע. וזאת הייתה רק ההתחלה.

מירי מסיקה פתחה את הפסטיבל, דני סנדרסון וחברים נעלו אותו. מה שקרה בין לבין, יישאר בכספת באילת, כי עוד בימי רפי נלסון למדתי כי "מה שקורה באילת, נשאר באילת!".

מירי מסיקה וקרן פלס פתחו את הפסטיבל, דני סנדרסון וחברים נעלו אותו. מה שקרה בין לבין, יישאר בכספת באילת, כי עוד בימי רפי נלסון למדתי כי "מה שקורה באילת, נשאר באילת!".


שלומי אבידר לוגו

מוקדש באהבה לשמונת הקוראים הקבועים שלי, ולעוד כמה שהגיעו במקרה ונשארו עד הסוף, מעריך את זה.

שלומי אבידר

משנת 1985 ב"מעריב" ועד לאחרונה בידיעות תקשורת במוסף סוף השבוע של תל אביב ורמת גן עליו השלום. הגיגים וסיפורים קצרים אך ממוקדים בנושאי אקטואליה, רומנטיקה, הורות, רעות ובעיקר זוגיות בגיל בו אנחנו כבר יודעים הכול, ועדיין פתוחים לשתף ולהתרגש.

אהבת את הפוסט? אפשר, מומלץ וגם רצוי לשתף כאן בלחצן הבא. תודה רבה!

תגובות

אודי מנור אמר/ה…
כנראה שאני קורא מספר 9, כי אחרת הייתי מוזמן או לפחות מיודע על האפשרות לחוות את התענוג הזה, רוק ישראלי קלאסי, הדבר הטוב ביותר מסוגו בעולם. אמשיך לעבוד על שדרוג מעמדי כך שאולי אקבל רמז על מועד העונג הבא אה אה אה. המכשפות ייוצגו שם, אגב? מסמיק מקנאה ומקרינת השמש שספגתי בהדרכה היום. היה מעולה, אבל אי אפשר לומר הפסדת כי הרווחת. אלוף
אורי דקל אמר/ה…
תודה שלומי, זקנים בועטים זה ממש לטעמי מסיבות ברורות...🤪
‏אנונימי אמר/ה…
אין עליכם, ובעיקר על הדוב
‏שלומי אמר/ה…
המועד הקרוב לרוק פתאל יהיה 11-13/3/27. אתם מוזמנים להצטרף!

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...