רוק פנסיוני

12:30 בשבת בבוקר. דני סנדרסון וחברים עולים על הבמה למסיבת הסיום של רוק פתאל באילת. זו הפעם ה-11 שהפסטיבל מארח כאלפיים חוגגים נאמנים; מה שהתחיל בתור מסיבת חברים של בעל הבית, פתוח היום לכל דכפין עם קו אשראי בנקאי מאושר.

שלושה ימים של הופעות. להקות ותיקות, לקהל לא צעיר. מיינסטרים של הרוק הישראלי, הופעות שהיו בקיסריה ובהיכל התרבות, עם הרכבים ואמנים כמו היהודים, מוניקה סקס וקרן פלס.

חבילת רוק, מטוקטקת עם הסעות מהמלונות ברחבי אילת, שפע של אלכוהול ותזכורות חוזרות מהצוות לשתות הרבה מים כי חם. חם מאוד. ארבעים מעלות מחוץ לאולם הממוזג. שומר נפשו, ישתה מים והרבה.

הגיל הממוצע, בהתחשב בכמות השיבה סביבי ובכמות המתנשפים על רחבת הריקודים אחרי כמה דקות שמחות, נע סביב הארבעים פלוס. פסטיבל להורים של חיילים, מי שגדלו על מופעי האיחוד של כוורת בפארק, כשגידי עוד החזיק את הסולמות הגבוהים בלי מאמץ והלהקה כולה הפיצה את אותו קסם של פעם.

זהו רוק ישראלי קלאסי, עם זמרים שאו-טו-טו תולים את המיקרופון ופורשים בכבוד לפנסיה, רגע לפני שיפסיקו לדקלם בהופעות בגרון ניחר את השירים שלהם במנגינה מקבילה למקור; אבל עם קהל אוהב וחם שמכיר את כל המילים ומלווה אותם בשירה, כך שלא באמת צריכים פרומפטר עם הטקסט המקורי.

והנה היום אפרים שמיר, שמצליח לעמוד בגבורה באתגרי הסולמות הגבוהים, ביחד עם חבריו ובתגבור של מזי כהן וצוות גיבוי אחורי, מחזירים אותנו לצלילים השמחים של דני סנדרסון ולהיטי שנות השבעים והשמונים, בחום יוני של אילת המתאוששת מאיומי החזית החות'ית.

לא יאומן שרק לפני שבוע שוגר מדרום טיל בליסטי לכיוון העיר, ובסוף השבוע הזה רקדנו פה כאילו טראמפ כבר חתם על הסכם שלום מפורט עם יורשי אחשוורוש.

תודה לדוד פתאל ובניו שהפיקו את האירוע השמח הזה. פעם שנייה עבורי לצאת מתל אביב לחגיגת רוק ישראלי באילת מהסוג הזה. בעוד תשעה חודשים, במרץ 27', הפתאלים כבר מתכננים פסטיבל חוזר. בעזרת השם, אחרי הבחירות, ארד לשם בפעם השלישית. אירוע שבו אתה מגיע לחדר במלון ומחכה לך בקבוק ויסקי איכותי במתנה, לא יכול להיות רע. וזאת הייתה רק ההתחלה.

מירי מסיקה פתחה את הפסטיבל, דני סנדרסון וחברים נעלו אותו. מה שקרה בין לבין, יישאר בכספת באילת, כי עוד בימי רפי נלסון למדתי כי "מה שקורה באילת, נשאר באילת!".

מירי מסיקה וקרן פלס פתחו את הפסטיבל, דני סנדרסון וחברים נעלו אותו. מה שקרה בין לבין, יישאר בכספת באילת, כי עוד בימי רפי נלסון למדתי כי "מה שקורה באילת, נשאר באילת!".

---

מוקדש באהבה לשמונת הקוראים הקבועים שלי, ולעוד כמה שהגיעו במקרה ונשארו עד הסוף, מעריך את זה.

שלומי אבידר

משנת 1985 ב"מעריב" ועד לאחרונה בידיעות תקשורת במוסף סוף השבוע של תל אביב ורמת גן עליו השלום. הגיגים וסיפורים קצרים אך ממוקדים בנושאי אקטואליה, רומנטיקה, הורות, רעות ובעיקר זוגיות בגיל בו אנחנו כבר יודעים הכול, ועדיין פתוחים לשתף ולהתרגש.

אהבת את הפוסט? אפשר, מומלץ וגם רצוי לשתף כאן בלחצן הבא. תודה רבה!