אתם משאירים את המכונית ברחוב, והולכים לעיסוקכם. עם כל חיבתכם לרכבכם, אי אפשר לקחת אותו לכל מקום. וכשחזרתם, כבר בולט ממרחקים לובן הנייר הצמוד לשמשה הקדמית של מכוניתכם. הפתעה. הדופק מואץ למאה ועשרים: מביטים ישר לכיוון גלגלי המכונית. יש סנדלים? אולי הפקח הזה וותיק והוציא מהמחסן סנדל מתכת היסטורי הנצמד ל 24 שעות מסביב לגלגל, בכלל מותר לחנות כאן? צריך פה פנגו? מה השעה? אפליקציית החניה בהתאם להוראות?
בתל אביב העכשווית – זה נס למצוא חניה, חוקית או אסורה. רוב הרחובות חצובים, בשיפוצים, צומצמו למפרצי חניה זעירים, שוייכו לקטנועים, לרכבי השכרה עירוניים, והשאר מוקדשים לקורקינטים מושכרים, כך שאם מצאת מקום – תחנה. האלטרנטיבה היא לנסוע עד מגרש החניה בפארק הירקון ולחזור משם עם תחבורה ציבורית....
כך שהשאלה היא לא אם נקבל דו"ח אלא מה יחכה לנו בפתק מתחת למגב המכונית שם מצאנו כבר הרבה הפתעות. נעימות, מרגיזות, מחניפות וגם מעצבנות. דו"ח על חניה אסורה דינו כרולטה רוסית על סך ידוע. לקחתם הימור ונכשלתם. נא לשלם עד לתאריך כך וכך, אחרת הסכום יוכפל, ישולש, הוצאה לפועל, לא תקבלו את רישיון הנהיגה לחידוש, והכל בגלל שקפצתם לקחת את הצ'ק מהמשרד בקומה השלישית באבן גבירול וחשבתם שצ'יק-צ'אק תחזרו עד שיעבור הפקח הגזרתי.
אכלתם אותה.
יש לי חבר שגר ברחוב רמברנט שם החניה היחידה היא על גגות הבתים. פעם בחודש הוא לוקח חבילת דוחות חניה ועולה למחלקת פיקוח החניה למשא ומתן לביטול חלק מהדוחות. צילום הנסיבות והטענה שלא הפריע לאף אחד בשלוש בבוקר, לפעמים עוזרת...
אז מה, לא רק דו"חות חניה מוצאים על שמשת המכונית.
"מוכר אותה?" – נוסח מוכר ומחניף. יש לכם משהו טוב, רוצים לקנות אותו. וגם פתקים אחרים מצאנו מתחת למגב, ולא מרניני לב: "לצערי פגעתי בפנס מכוניתך בתמרון חניה בלתי מוצלח". נהגים הגונים מצרפים לכך גם שם ומספר טלפון, פרטי חברת הביטוח .יש גם חכם שכתב לי: "כולם בבית הקפה ממול, שראו שדפקתי לך את הפגוש, חושבים שאני רושם לך פתק עם הפרטים שלי, אך לצערי אין לי ביטוח, ואני מקווה שאולי לך יש ביטוח מקיף. sorry ". אותי זה לא הצחיק.
לפעמים יוצא לך לחנות במקום חניה שמור. נחלה פרטית, שבעליה חייבים להגן עליה בתקיפות, אחרת יאבדו אותה לפולשים זרים. חניה לנכים, קונסוליה, או כניסה לחצר. חנית בשגגה, "רק לרגע" או במודע, שהרי אין לך ברירה, צריך להשאיר את האוטו באיזשהו מקום. ואז, כשחזרת, אתה מגלה פתק אנונימי שכתוב בכתב יד עצבני, המאיים ש"בפעם הבאה גם יגררו לך את האוטו על חשבונך". להפתעתך אתה מגלה, שגם חסר לך הרבה מאוד אוויר באחד הצמיגים. וכך הבנת למה התכוון העצבני בכותבו "גם".
באוניברסיטה שימש מגרש החניה למקום הכרות באוניברסיטה שימש מגרש החניה למקום הכרות לביישנים. למי שלא היה אסרטיבי מספיק לגשת לסטודנטית נאה בגישה הישירה; ניסה את האיגוף האנכי. מכתב אהבה אנונימי, שהוצמד לשמשת האוטוביאנקי האדומה של סטודנטית שצדה לך מזמן את העין בשעורי משפט בין-לאומי. על החתום: "סטודנט ביישן, גבוה, בג'ינס וחולצת פלנל משובצת, שימתין לך בקפטריה של הפקולטה למשפטים מחר בשלוש אחרי השיעור". הסקרנות הנשית תמיד הביאה אותן לפחות לראות במה ובמי מדובר. שיטה ארכאית שמתגמדת לעומת אפליקציות ההיכרויות המתקדמות, אבל הן עובדות. בדוק. לאחר שנות האוניברסיטה ממשיכים להשתמש בשיטת החיזור האופציונלי בפתקים על הרכב, בבחינת "ירצו יאכלו".
מסר אחר מצאתי על שמשת מכוניתי, לאחר שהשארתי אותו "רק לשניה" חונה באזור הכרוך בקניית בהפעלת אפליקציית חניה , הרצליה. השארתי אורות חניה מהבהבים, אך התעכבתי 5 דקות יותר מהמתוכנן. לכשחזרתי חיכה לי הפתק על השמשה:
"נהג נכבד! גם אם האורות דולקים זו עבירה. הימנע מדו"ח מיותר". על החתום: פקח עירוני". גבר אמיתי מהרצליה.
מתקדם בצעד חפוז ומצמצם זמני איחור. כמעט מגיע ליעד. בקצה כבר רואה את החבר יושב בהמתנה ומסמס לעצמו משהו בטלפון. פאק! טלפון. לא לקחתי הטלפון. נאס"א, יש לנו בעיה? סריקה מהירה של כל המטלות הפתוחות, האנשים שאמרו שיתקשרו אלי, אנשים שהבטחתי להתקשר אליהם. לא נורא. בואו נאמר שאם הסוללה הייתה נגמרת לי במפתיע הבוקר – זה לא היה נורא. מה שנורא זה - העלבון הפרטי שלי, איך יכולתי לשכוח?!
