טייס קרב לא יצא ממני. בצדק. מיטב מדריכי בית הספר לטיסה של חיל האוויר המהולל של שנות ה-70 הרימו ידים. כלומר, הם החזיקו חזק את הסטיק וביקשו ממני להרים ידים ולראות איך הם מנחיתים את המטוס. בעצמם.
תודה רבה לכם. בזכותכם חיי ניצלו. בטוח שהייתי מתרסק , במקרה הטוב רק מודח מהחיים בעצמי מבלי לגרום נזק לעוד אנשים סביבי. ומה שיותר חשוב הוא – אחרי ההדחה עברתי למסלול חלופי בחיל האוויר במערך הבקרה, שם זכיתי לחוויות מדהימות בחוג אנשים איכותיים שחלקו איתי מסלול מיוחד בו הוסמכנו לתואר – קמנ"ק.
זר לא יבין זאת. יושב קצין צעיר יחסית בחיל האוויר, ואחראי לבדו על הגנת שמי המדינה. נכון. יש מערכות רבות מסביב, יועצים, שותפים, יחידות גילוי, מטוסי קרב, מעגלים טלפוניים חובקי מטה וגורמי מודיעין, מפקד חיל האוויר ולפעמים אפילו בכירים ממנו נמצאים על קו הטלפון – אבל בסופו של דבר, יושב קצין צעיר עם תחושת אחריות רבה שכאילו האצבע שלו על "הכפתור האדום" , מגן בעצמו על שמי המדינה, כשהוא בסוף אחראי על ההחלטה. רשאים לפתוח באש או לא!
אצל הטייסים זה אחרת. קל להם. אין להם את התמונה הכוללת. הם ממריאים, עם כמה טילים מתחת לכנפיים, לוקחים כיוון למטרה, ומחכים להוראות פתיחה באש. בסוללות טילי הקרקע אוויר או תותחי הנ"מ הישנים, רק מחכים לקבל הוראת "אש חופשית" ואז - אללה ירחמו על כל מי שנקלע למרחב האווירי עליו מופקדת הסוללה או במטרה במרכז הכוונת של טייס הקרב השפיץ שנעול, מחכה לשמוע בקשר – רשאי להפיל!
אותו קמנ"ק, קצין מערכות נשק ביחידת הבקרה, הוא זה שמחליט ועליו האחריות. צל"ש או טר"ש. לא משנה כי ברוב המקרים מפקד חיל האוויר יושב מולו על הקו הטלפון ומנחה אותו – בסוף הוא אחראי על כל מה שקורה, בעיקר בדקות הראשונות של כל אירוע הגנה אווירית. דקות של מהומה, צעקות, סירנות והתארגנות חפוזה, הדורשת החלטות מיידיות מקצין צעיר, כשבליבו הוא מחכה שבמטה חיל האוויר יתעורר כבר אותו מפקד בכיר וייקח ממנו כבר את האחריות, ויחליט במקומו האם מפילים את המטרה הזאת או שמחכים...
כל מי שעבר בשרותו הצבאי במערך הבקרה מכיר את הקצינים האלה. החיוך הממזרי שלהם מתחלף עם ארשת דרוכה, האזנה לכל צלצול טלפון או הערה במרחב עבודתו, ובעיקר - אחריות דרוכה על הכול. מצפים מהם לתשובות מידיות, גם לנושאים שלא ממש נוגעים להגנת שמי המדינה. הם הכתובת המקובלת לכל מי שרוצה תשובה. השאלות יכולות להיות כלליות כמו, מי המריא עכשיו משדה התעופה הבינלאומי של ביירות ולמה הוא טס דרומה ולא מערבה? דרך התעניינות מתי יהיה אור אחרון ועד - מתי סוגרים את השק"ם הערב?
להיות קמנ"ק.ית זה לא חלום של אף נער.ה. נערים.ות פשוט לא מכירים המקצוע. (יש הרבה קמנ"קיות בשנים האחרונות, וטוב שכך) להיות קמנ"ק לא מתואר בשום מקום, ולא נרשם בספרי הגבורה של צה"ל. גם בחיל האוויר רוב האנשים לא ממש מכירים את התפקיד שעד לפני מספר שנים לא נחשף והסתתר מאחורי עננת בטחון שדה סמיכה. רק לאחרונה ראיתי סרטון קצר המזמין צעירים להתגייס למערך יחידות הבקרה. צילומים בהם רב הטשטוש על הגלוי והעמימות ממש חדה בסגנון הישראלי, של - סמוך, יהיה לך מאוד מעניין אצלנו!
בזמנו, מי שעבד בתפקיד ה"קמנ"ק" ביחידה, נחשב כבכיר והתפקיד היה יוקרתי. כולם רצו לקבל הסמכה שכזאת, ביחוד לעבוד בתפקיד הקמנ"ק בשעות היום, כשהשמים עמוסים ויש צורך באדם סמכותי לנהל את המערכת.
למה אני מספר לכם על קמנ"קים ולא על החיילות היפות שהיו ביחידות מערך הבקרה? עד היום, החברים יחידים שאני יכול לחלוק איתם את סיפורי משמרות השמירה על שמי המולדת הם רק עוד קמנ"קים אחרים לשעבר. חברים שלי איתם אני נפגש פעם בחודש באדיקות למעלה מעשרים שנה, כולם שומרי סוד ולא תוציאו מהם בפומבי אף סיפור, כי אולי עדיין לא מתאים לחשוף זאת, למרות שמדובר באירועים ממלחמת יום הכיפורים וקודם לכך. והחיילות – כמעט כל אחד מהחברים שלי נשוי (או היה נשוי) לחיילת הכי יפה שפגש, איך לא, בעמדת הבקרה או במכלול הקמנ"ק, במסגרת עבודתו הציונית להגנת שמי המדינה.
בכלל, אם תשאלו את נשות מערך הבקרה – היו בזמנו הרבה חיילות שעצם זה שהבחור היה בעל תואר קמנ"ק, כבר שידרג אותו למעמד מחזר ראוי ביותר בין כל המחזרים ביחידה שסבבו אותה. METOO ללא ספק.
היום, לו יזמינו אותי לשבת ליד קמנ"ק צעיר מודל 2020, בטוח שלא אבין את השפה, האמצעים, האופוזיציה והטקטיקות. מה שהיה לפני כחמישים שנה, מתאים אולי לאיומי מיג 21 כנגד מטוסי אורגן ומיראז' 3. הצעירים היום ממוחשבים, זריזי מקלדת וחדי מחשבה. אין להם עדין אפליקציה להגנה אווירית ולמיטב הבנתי כשנכנסים למתקנים מסווגים שכאלו, בכלל אין שם מקום למכשירים סלולאריים – אבל, כשם שבעבר הכלי כי אפקטיבי בעבודת הקמנ"ק היה ההיגיון הפשוט, כך גם היום – החבר'ה האלה פשוט נבונים.
על צג המכ"מ להקת חסידות נודדות יכולה להחזיר הד מכ"מ הדומה לכלי טייס זעיר בלתי מאויש אבל אלים. אילו היו מזניקים מטוסי ירוט בכל פעם שיש הד מכ"מ חשוד על המסך – טייסנו היו מותשים אחרי התראת השווא השלישית באותו היום. כך גם לגבי דיווחים על אורות של עב"מים המדווחים כל ערב מבעלי דמיון מפותח או קרני לייזר המציקות לטייסים נוחתים בנתב"ג ועד רחפנים המפריעים למנוחת השכנים – על כולם שומע הקמנ"ק הצעיר ועליו להחליט מה עושים עם זה. עמית או טורף? מיג או ציפור? עב"מ או דמיון? ובשביל זה לא ממש צריך טכנולוגיה או אוויראות. רק ניסיון, קור רוח והגיון בריא.
טייס קרב לא הייתי, לא הפלתי אף מיג. לעומת זאת, תרומתי העיקרית לצה"ל הייתה דווקא במטוס שלא הפלתי. (כן – מערך הבקרה מפיל מטוסים, בדיבור בלבד...) ומעשה שהיה – במסגרת עכשיו כבר מותר לספר; בלילה חשוך וסוער, בשמי סיני בסוף שנות השבעים, התברבר מטוס תובלה שחדר מהמרחב האווירי המצרי עמוק לכיוון אזור שדה התעופה רפידים. היה זה מספר שנים אחרי הפלת המטוס הלובי. הוראות הפתיחה באש כלפי מטוס חודר היו ברורות לחלוטין. מטוס פנטום שהוזנק מול המטרה – הגיע לטווח טילים מתאים והיה מוכן להפיל גם את המטוס הזה. רק קור הרוח של הקמנ"ק הצעיר שהיה בתפקיד באותו הערב מנע מכולנו השתתפות בוועדת חקירה מיותרת. במטוס המתברבר היו נוסעים רמי דרג מצריים/רוסים ורק זה היה חסר לנו. מטוס הפנטום חזר נחיתה ברפידים עם כל הטילים שלו, המטוס המצרי פנה חזרה לנחיתה בקהיר עם כל האח"מים שלו, ואני (בקר הירוט הצעיר באירוע) עליתי לברך את הקמנ"ק שניהל את האירוע, וביחד הבנו עד כמה היינו קרובים להיות טר"שים באותו הערב...
קרדיט לצילומים - אתר חיל האוויר הישראלי
חברי מחיל האוויר - אנא שתפו הסיפור הזה ברשתות החברתיות שלכם, לתפארת מערך הבקרה שאני כל כך גאה להיות בחבורה הזאת בכלל ובקבוצת החגבים בפרט...
https://avidar.wixsite.com/avi-dar/post/6124f12785226b001639634e/edit
