מלכוד 22 של דואר ישראל. אין תיבות דואר בנמצא. אם אתה כותב מכתב, פעולה בסיסית שאבותינו נהגו לבצע מדי פעם, תגלה כי אין תיבה אדומה זמינה בה נהגו אבותינו לשלשל מעטפות מבוילות שהגיעו ליעדן בבוא הזמן, בחרם דרבנו גרשום. כלומר, סגורות ובדיסקרטיות.
היום לשלוח מכתב מבלי להגיע לסניף דואר עמוס מבקרים, זאת משימה כמעט בלתי אפשרית. השימוש במכתבים פחת. לבד מהחשבונות, אגרות, צווים,וכל הבשורות הרעות שאפשר להכניס למעטפה - שום דבר טוב לא מגיע לתיבת הדואר שלנו. אולי ים של פרסומות, אבל כל אלו מושלכים מיד לפח בצער רב על עצי יערות הגשם שנכרתו לטובת הנייר האיכותי המיותר הזה.
שמעתי כי שר התקשורת פטר את הדואר מלתחזק את תיבות הדואר האדומות ואישר לדלל אותן למינימום. תיבה לכל 1500 מטר. זה רדיוס הפעולה המיטבי של כותב המכתבים הארץ ישראלי המצוי.
מכתבי אהבה כבר לא כותבים. מקלידים בוודאי. אבל האהבה לא נכנסת למעטפה ובטח שבלי בול דואר. SRND וגמרנו.
אז מי כן נדרש לדואר ? למשל משרד התחבורה. אוסף דינוזאורים ברשות ממשלתית מנוונת. בשורה לבני מחזור 53' : לקראת חגיגות יומולדת השבעים של בני המחזור שלי תקבלו כמוני הודעה עם טופס ארוך הדורש בדיקות אצל רופא המשפחה והאופטומטריסט השכונתי המורשה, המתחייבים בחתימתם כי אנחנו כשירים לנהיגה גם בגילנו המופלג.
עד לפי שנתיים הייתי אחראי על חיי מאות נוסעים, ועכשיו ספק אם אני כשיר לזינוק בעליה, ברוורס, בחניה צפופה - התמרון הכי מסובך שנתנו לי בהכנה לטסט בגיל 18, משהו שאחרי חמישים שנות ניסיון, אני עושה בעיניים חצי עצומות, בעיקר בזכות מצלמת ה-R והתמסורת האוטומטית....
אבל המבחן האמיתי עבורנו, האזרחים הוותיקים החדשים, הוא לא בדיקת הראיה או הביקורת אצל הרופא החביב, אלא לאתר בשכונתך את תיבת הדואר האדומה. אני נשבע כי עד לפני כחודש היה פה במרכז המסחרי סניף דואר. ואיננו עוד. אני בטוח שאני זוכר עוד מספר תיבות אדומות בשכונה - ואחרי סיבוב ארוך, תאמינו לי - נעקרו ונעלמו. שמעתי שיש אפליקציה מיוחדת, EASY, שמאתרת עבורך בקלות את ה"אדומה" הקרובה לביתך. קדחת. הלכתי והלכתי וחיפשתי - לא מצאתי.
בסוף מצאתי סניף דואר פתוח ושלחתי המעטפה. אני מציע לאנשי משרד הרישוי לא לבדוק את הטפסים. מי שהצליח למצוא תיבת דואר אדומה ולשלוח אליכם הטופס בהצלחה - מגיע לו רישיון נהיגה בוודאות!
