סיפורי אבי דר

  אף פעם לא רציתי להיות טייס. גם בקורס טייס, באזורי התרגול בתא מטוס הפוגה מגיסטר, בין הלופ לבארל רול, חיכיתי לנחיתה. למזלי המדריכים שלי עזרו לי להחליט והצילו את חיי אחרי שנה. הודחתי. לא הצטערתי לרגע. גם בהמשך כשהציעו  מהעבודה לעבור קורס טייס פרטי - לא רצתי לראש התור. לימים הבנתי שאני מעדיף את מחלקת העסקים במטוס ולא לשבת על ההגאים.  אבל הסיפור היום אינו על טייסים ועסקים. תשאלו כל טייס אזרחי ישראלי מה זה "חגב"? תראו חיוך. זהו אות הקריאה של יחידת הבקרה המרחבית המבקרת את כל המטוסים הקלים הטסים בחלק הדרומי של ישראל. כל טייס חייב להיות בקשר עם הבקר על תדר המוכר לכל. על תדר "חגב" מדברים כל הטייסים שבאוויר עם הבקרה הדרומית. עליו מתאמים את הטיסות שלהם האחד עם השני, עם אירועים אוויריים אחרים הנוגעים לחיל האוויר או למשתמשים נוספים במרחב האווירי. זה חשוב ובזכות זה יודעת מערכת ההגנה האווירית בכל רגע נתון מי מהדי המכ"ם בשמים מזוהה או כלי טייס עוין שמחייב תגובה מיידית . על ערוץ "חגב" כולם מדברים מהר, ברור, ענייני, החליטי, ובנימוס. אולי יהיה להם מזל והבקר יוכל לק...

  לאחרונה הלכנו ל"טיפול זוגי". הסרט הספרדי כמובן. אצלנו בבית הכול בסדר. רק צפיה משותפת בסרט כטיפול תחזוקתי לזוגיות. אתם יודעים. עם פופקורן ושתיה, עם חניה בקניון על חשבון הקולנוע, ועם סוף טוב . שבע בערב. קבלנו הקרנה פרטית. אולם של כעשר שורות, ורק אנחנו הגענו. ככל שמסכי הקולנוע גדלים - מספר הצופים פוחת . כתשעים בתי קולנוע היו ונסגרו בתל אביב. כיום פועלים בעיר שלושה מולטי-אולמות בלבד, וגם שם אין עודף ביקוש ואין תורים ארוכים מול הקופות . לב  דיזנגוף , רב חן  בכיכר דיזינגוף, ה סינמטק  הצמוד לתיכון שלי, ו מנדרין  שעבר שיפוץ לאחרונה ונפתח מחדש. זהו . THE END . בשלהי שנות הששים, עם שטר של חצי לירה שקבלתי כדמי כיס שבועיים לפני המצאת כרטיס האשראי לילדים בני 12, יכולתי לשלם בקולנוע להצגה יומית 35 אגורות לכרטיס בקולנוע גת ועם העודף להתפנק במנת פלאפל וכוס גזוז במזנון קומזיץ שבפינת פרישמן ואבן גבירול, בשכונת נעורי . ששים שנה אחר כך - אופיר  בגרוזנברג הפך לנדל"ן ,  אלנבי  אירח מסיבות קרחאנה ,  מוגרבי וסטודיו  עלו בלהבות והיו לחניון וקולנוע זמי...

  יש לי חבר חדש. שמו אבי. פעם בשבוע יש לנו דייט. רק הוא ואני. מדברים על הכול ועל לא כלום. מה יהיה, והרבה על מה שהיה אתו בימים ניידים יותר. נזכרים בפעם, כשהוא היה מה שהיה, ואני בעיקר מקשיב, כי אבי ותיק ממני בלמעלה מעשרים שנה. רספקט! אבי עבר לגור בשכונתנו לאחרונה, ועל סדר יומו בעיקר התמודדות עם בריאותו. 93 שנים אינן מסע של מה בכך. תואר שלישי במדעים, קריירה חובקת עולם ועכשיו הוא יושב רוב היום על כיסא גלגלים, מוקף ברצף של מטפלים שמגיעים אליו הביתה, עוסק בתחזוקת הגוף המקרטע, כאשר על הקונצרט הסיעודי הזה מנצחת בתו המסורה שעסוקה במשרה מלאה בתמיכה בהוריה הקשישים, והפגישה שלי עם אבי אולי היא ה-"הפי האוור" השבועית שלו. לפחות שלי. מגש התרופות היומי של אבי - מכיל יותר מכל ארון התרופות הבייתי שלי. האירוע המוחי שעבר אולי פגע בניידותו, אך הבחור חריף, עם חוש הומור, וממש כיף לי להיפגש אתו. אז למטקות בחוף הצוק הוא לא מתאים, וויסקי הוא כבר לא ישתה איתי, גם על סקי ביחד נוותר, אך הבחור בוגר חיל האוויר הישראלי בשנותיו הראשונות ומלא זיכרונות צלולים מהימים ההם שמאוד מעניינים אותי. רק שקצב הדיבור שלו...

  אחים. הבונדינג הכי חזק שיש, הכי מתמשך, הכי אחי. אחיות לא היו לי, כך שחוויתי רק אחים, ואין לי בסיס להשוואה מה עדיף. וכפי שזה נראה כרגע - אולי עדיף בלי. אנחנו ממש לא דומים. האחים שלי. שלושתנו מאותה אמא, שכנראה לא הייתה ממש דומיננטית וכל אחד מאיתנו בחר להיות דומה בעיקר לעצמו. טוב. ברור. היא כמעט ולא נראתה בבית, מבחירה. אנחנו אולי יותר דומים למטפלת אילנה שגידלה אותנו, כל אחד בזמנו, בבית הגידול שלו, במסגרת קצת שונה – אבל בסגנון בישול טריפוליטאי ששלט אצלנו במטבח המאוד מיוחצ"ן, ממנו בעיקר יצאו עשרות ספרי בישול הרבה לפני רות סרקיס ובטח טרם משחקי השף. אילנה הגיעה אלינו מלוד כבחורה צעירה על תקן "פיליפינית" שלאורך השנים בחרה שלא להתחתן ואנחנו היינו כמו הילדים שלה. היא נשארה צמודה לאמי, גם כשהחליפה בעלים, ועזרה לה לגדל את אחי עד שגדל ולא היה יותר צורך בעזרה בטיפול בבית, שהתפרק שוב ושוב, לא בגלל המטפלת. אחים, הדבר הכי טוב שיש, ואם זה לא מצליח – אפשר לבחור אחים חלופיים ממבחר החברים אותם אנו אוספים במסדרונות חיינו. זה לא פלא כי מטבע הלשון הכי חם שיש, אצלנו וגם בשפות זרות זה - אחי....

  געגועים לבית המהנדס, אולמי דליה, בית סוקולוב, מדרגות הרבנות בשדרות דוד המלך ואולמי שושנים - אתרי חתונות קלאסיים בלב תל אביב של פעם. באים ברגל או במונית, עם עניבה לצוואר וסיפולוקס ארוז כמתנה, בתקופה שהרב לאו האב השיא את מיטב כלות וחתני העיר, בורקס ורבע עוף. המהדרין היו דופקים גם צ'ייסר של ליקר בננות והעשירים היו מסתירים מתחת לדלפק הבר גם בקבוק שיבאס ריגל, ויסקי שנחשב אז לאיכותי, הרבה יותר מברנדי מדיצינאל או קוניאק 777 ששימחו את ההורים שלנו, מממניי חתונות שנות השמונים במאה הקדמת. אז ככה. נסו למצוא בתל אביב של היום אולם לחתונות. לבד מרצועת החוף היקרה ביותר, ומספר יוזמות לאירועים אקסלוסיביים על גגות בתי משרדים במחירים עוד יותר גבוהים - תתכוננו להצעות מחיר הצמודות למחירי האננס הטרופי או ענבים במחיר טרום עונה. יוקר הכתובה הורס לנו את השמחה. בגלל מחירי הקרקע, המקומות הזמינים היחידים לבניית אולמות לאירועים במחיר הגיוני עובר ממרכז העיר לפרברים. ראשל"צ מערב, אזורי התעשיה בלב השרון, ובפרדסים שבין גדרה לחדרה. תפוחי זהב שהפכו למכרות זהב למשקיעים באולמות, בתנאי שלא מפריע לך כי הרישיון ל...

  השבוע חגגתי עם חברי מתיכון עירוני א' את כניסת בנו בברית אברהם אבינו. בקיצור, הברית. מזל טוב. מי מכם שעוקב אחרי וכבר הבין מתי נכנסתי לכיתה א', מבין כי החבר שלי חצה לאחרונה את גיל שבעים, ועוד כוחו במותניו. ולא, זאת לא הייתה תקלה. לתינוק הזה יש אחות בת שנתיים, ועוד מספר אחים גדולים מאימהות שונות. עשרה ילדים משש נשים וארבע חתונות. החבר לקח את מצוות פרו ורבו ומלאו את הגנים בילדים, כלשונה. מבולבלים? זוהי תל אביב. מצד אחד ריבוי של חד הוריות ומאידך גם פוריות גברית שופעת מרובת נשים. כגברים צעירים, נהגנו בשנות השבעים להסתכל על בני הששים פלוס כסבים רכרוכיים שחובה לקום עבורם באוטובוסים ולכבד אותם ולו בזכות שערם הלבן וגילם המופלג. כיום, בני השישים זה בני השמונים של פעם. במסיבות טבע, בגלישה על גלים, בטראקים מאתגרים באלפים ועל הברים הכי רועשים בעיר - תראה גברים מבני המחזור שלי עם קוקו, בראש מגולח למשעין, עם זקנים מטרו סקסואליים אופנתיים, שריריים ללא כרס, עם זרועות מעוטרות בקעקועים, וגם מחבקים בנות זוג צעירות המשיקות איתם צ'ייסרים ביד אחת ובשנייה מדברות בטלפון הנייד עם הסבתוש מעוצבת הב...

אין מאכל ישראלי האהוב עלי יותר ממנת שווארמה בלאפה. יצירה גלילית, בצקית, מרופדת בחומוס, וירקות מוחמצים, כמה נגיעות של ירקות טריים מבוצלים, עם פיסות צ'יפס עבה, מגש נתחי שווארמה בקר שנוסרו באמנות בעזרת מסור חשמלי מקצועי, עם רוטב טחינה בנדיבות וזרזיפי עמבה למיטיבי שווארמה מקצועיים. את הגליל כורכים בנייר אטום לשומן ואוגר חום לרבע שעה של עונג ברכינה נוסח תפילה למניעת טפטופי שומן על החולצה; פסק זמן באמצע היום על הדוכן, עם צלוחיות חמוצים, בצל כבוש סגלגל, וסלט ירקות קטן עם פיסות פלפל ירוק חריף להדמיע את הסועד המאושר. כמי שלמד את רזי סעודת השווארמה אצל הפקולטות הוותיקות - חזן בחיפה, בואך הקוסם התל אביבי ושמש ברמת גן - קל לפתות אותי לכל קצוות העיר בצהרי היום לנסות שווארמה חדשה. שמענו כי ארז קומרובסקי פתח במתחם שרונה דוכן שווארמה ותבשילים לטובת סועדי המשרדים ברבי הקומות. אנשי ה'תן ביס' שבשעה 12 כבר יורדים לעמוד בתור. המקום אינו מסעדה. אל תחכו למזגן או מלצרים. קופה לתשלום מראש, ודוכן בו תקבל את קערת הקרטון שלך לסעודת צהרים קלה על אחד מהספסלים ושולחנות העץ ספוגי השמן שפינו המורעבים לפנ...