בלאדי מרי. אין כמו קוקטייל בשחקים בגובה 35,000 רגל. אלכוהול מבורך שממסך את ההמולה בטיסת השכר שהמריאה באיחור. קוקטייל תעופתי שאני לא שותה באף בר. רק בטיסות. קוקטייל שהכרתי בשנות השבעים בטיסות אל על, בימים בהם חברת התעופה הייתה נדיבה והציעה לנוסעים בקבוקון צ'ייסר, או בירה, או יין, או הכל - רק תחייך לדיילים, ונשתה לחיים כל הדרך עד לנחיתה. טייסים לא שותים. יש כלל ברזל. שמונה שעות בין אלכוהול למצערת. חוק שאף טייס לא מפר. אלא אם הוא צרפתי למשל, שם יש חוק מדינה - כוס יין עם כל ארוחה, ולפעמים תוכלו לראות שעל המגש המוכנס לתא הטייסים יש מתוך הרגל גם בקבוקון יין. אולי לטייס האוטומטי. החברים שלי בקוקפיט לא שותים, וכשאנו יוצאים ערב לפני טיסה שלהם, אני לא מעלה על הדעת להציע להם יין. אני לעומת זאת, חף מאיסורים. את קוקטייל הבלאדי מרי למדתי להכין באל על. מיץ עגבניות עם קצת תבלינים, כמה טיפות רוטב ווסצסטר, מקלון סלרי אם יש, וצ'ייסר וודקה מעורבב היטב עם מיץ העגבניות. הקוקטייל שהישראלים אהבו פעם בטיסות. אהבו עד שנדרשו לשלם על כל משקה או מאכל בטיסה. גזרה קשה לא רק באלעל. כל טיסה הפכ...
תודו. בנסיעה לחו"ל, הצורך הכי חשוב זה תקשורת סלולרית. יציבה, זמינה, זולה, ולא מסובכת מדי. פשוט לפתוח את הטלפון ולשתף את כל העולם: כמה טוב לנו, כמה החופשה זורמת, והמלצות נדיבות מהשטח על איזה חוף סודי שאף תייר מלבדנו לא גילה עדיין. לפני למעלה מעשרים שנה, כשהסלולר היה מעדן גורמה יקר, נפלטה לי שיחת טלפון ממעמקי התרמיל. כמו אדיוט לקחתי הטלפון למדרונות הסקי, ואת החופשה היקרה הזאת לא אשכח. לחיצה מקרית ליעד לא מוכר. זמן אוויר יקר ומיותר. אסון פיננסי לזוג צעיר, עם הוצאה מיותרת של שלושת אלפים שקלים. חייגת, שילמת. חיוב שחיכה לי בחשבון ברגע שחזרתי לארץ. מאז כולנו הפכנו למתוחכמים. יש חבילות המשולמות מראש, יש סים מקומי, ויש גם eSIM. פתרון למתקדמים ששוחים בהגדרות הטלפון. אם היה לך מזל והצלחת להתקין את הסים האלקטרוני במכה ראשונה – אשריך. אצלנו זה לא קרה. בטלפון שלי הכל עובד פיקס. בטלפון שלה, אחרי שלושה ימים – קריסה. אין חיבור לרשת דרך הסים הזמני. על פחות מזה פרצו מלחמות. עכשיו לך תסביר למה הייתי חייב לסבך אותנו עם חידושים טכנולוגיים, ואיך זה שאצל החברים חבילת הגלישה הרגילה עובדת ר...