בשבוע שעבר ע. נפטר ממחלה קשה. עוד חבר שמת. אחרי מסע אלונקות ארוך ומתיש במסדרונות בתי החולים, הגיע לקו הסיום. במקום לקבל כומתה, עטפו אותו בתכריכים, הספדים, דמעות וגעגוע. חבר שמבוגר ממני בשנה, שכבר לא יצחיק אותי. לא ימליץ לי על ספר טוב. לא יעטוף אותי בעשן מסיגר קובני מיוחד. לא נשמע עוד על סיפורי מסעותיו ברחבי המישלן ועל מדרונות הסקי, ואהבתו הגדולה ללחיים. סיפור עצוב מאוד. בנסיבות ממש בלתי צפויות, עם כל השכול שמקיף אותנו בשלוש השנים האחרונות, המוות שלו ממש הפתיע אותנו. במקרה זה, גם אם נגזר עליך להכיר את טובי רופאי האונקולוגיה, כולם חברים וקולגות כי ע. היה רופא בעצמו, צריך קצת מזל. מה שלא היה לחבר שלי במקרה העצוב הזה. אבחון מאוחר, למרות כל הסימנים המוקדמים; תופעות לוואי נדירות, שקורות פעם באלפי מטופלים, שקרו במאה אחוזים אצל מטופל אחד; טעות אצבע רפואית שלא הוסיפה בריאות, ובעיקר מזל נאחס. גידול במיקום בלתי נתיח בעליל. בשנה האחרונה עבר החבר שלנו את כל המסע הנורא. עם הבחילות והתשישות, עם הירידה במשקל והתרופות החדשניות, עם תקווה ואכזבה - הוא קיבל את כל התפריט האונקולוגי המגעיל, ב...
"תהיה בריא". זו כנראה הברכה הכי נפוצה במחוזותינו. המהדרין והנדיבים מוסיפים גם "בריאות ואריכות ימים", והמפליגים במחיר יאחלו "נחת ומזל טוב", שזה כבר הטופ של עולם הברכות. אני, תודה, מסתפק בבריאות. את כל השאר אפשר לקנות - למי שיש מזל, כמובן. את הבשורות הרעות, לעומת זאת, אתה תמיד מקבל בלי הכנה מוקדמת. שומה חריגה, זרימה מגומגמת, שיעול טורדני, בדיקת דם עם כוכביות, ירידה פתאומית במשקל, או כל איתות גופני אחר. מנורת אזהרה קטנה שנדלקת בלוח המחוונים הפרטי שלך ומבשרת את הבשורה: הלו, אתה חולה. גש לרופא. בהקדם. לאחרונה, בין האזעקות לממ״ד, נדלקה אצלי נורת אזהרה מפחידה במיוחד. משהו שמגיע עם הגיל, עם הבלגן הכללי, ועם הטכנולוגיה הרפואית המתקדמת - זו שמוצאת גם את מה שלא חיפשת. אחרי סבב בדיקות שגרתיות שאני עושה כדרך קבע, בעיקר כדי להרגיע את הסביבה הדואגת, קראתי את פיענוח ההדמיה. המילים על המסך היו יבשות: התגלה ממצא חשוד. כמה מילימטרים מיותרים שמתנהגים בצורה לא מובנת. זהו. מאותו הרגע - השתנו הפרופורציות. מה לי פחד מאטום איראני כשאצלי בפנים, בתוך הגוף, מתפתחת פצצה קטלנית מ...