דיסקליימר קטן למען הסדר הטוב: מדי פעם מצטייר כאילו אני מחלק פה עצות הרות גורל על זוגיות, החיים ומה שביניהם. אז רגע לפני שאתם מיישמים, הכותב אינו רופא, לא למד פסיכולוגיה ולא מתיימר להחזיק בתעודת יועץ. הפוסט אינו מרשם רפואי ואף רוקח לא ינפק לכם עליו תרופה. הדברים שנכתבים כאן מיועדים לחברים שלי, ולאנשים שהראש שלהם דומה לשלי, ומוגשים כנקודת מבט אישית בלבד. יש מספיק מומחים ברשת למי שמחפש הדרכה מוסמכת; כאן אנחנו פשוט מדברים. פיץ' מלבה. מישהו מכיר את המנה הזאת? קינוח גלידה אמריקאי שהגיע לתל אביב הרבה לפני רשתות הגלידה מגוונות הטעמים, לפני הפיתויים רבי הקלוריות בגביע. שילוב מפנק של גלידת וניל עם חצי אפרסק משומר, ולמהדרין הוסיפו קצפת עם דובדבן. אני מכיר את זה היטב, כי כשהוריי רצו לפנק אותי, אבא היה לוקח אותי ל"ברוקלין בר" בתחילת רחוב אלנבי ליהנות מהגלידה הכי טעימה בעיר. לימים, באותו הבניין נבנה מלון סבוי שהיה לבורדל תל אביבי, ועבר בהמשך שינוי ייעוד, לבית אבות בוטיקי שהופעל על ידי משפחת שמש, לטיפול בהורים מאותגרי שנים באהבה הכי טובה שאפשר. במקום הזה גם נפרדתי מאבי, ש...
יום ראשון, שש וחצי בבוקר בדיוק. אנחנו בצעד שבועי ראשון על טיילת תל ברוך בואך חוף מציצים. ציר הספורטאים עלאק; כבר לא רצים, לא משכימי קום באשמורת השלישית, ולא מאוגדים בקבוצת ריצה יוקרתית כהכנה לקראת המרתון הטרנס-אטלנטי הבא. חמישה צועדים, כלב אחד, ולכל אחד יש פרשנות משלו לתוצאות הבחירות. כולל לכלב כמובן. פתיחה אהובה עליי בשנים האחרונות, מאז ויתרתי על חדר הכושר למחלימי קרדיולוגיה א' באיכילוב לטובת ספורט באווירה ים תיכונית, עם חבורה עתירת סטנטים כמוני. נמנעים ממתקנים רפואיים אם אפשר וככל שניתן. אמרו לנו שעה הליכה כל יום בדופק גבוה. אז אנחנו הולכים בקצב שלנו, והדופק עולה בעיקר כאשר חולפים וחולפות על פנינו בני ובנות דור ה-Z החטובים, שמצטיינים בלבוש ריצה הדוק מספיק כדי לעורר אצלנו זיכרונות מעוררי געגוע. אחרי פתיחה ספורטיבית שכזאת לעוד יום רגוע, נזכרתי כי אמש גיליתי שלוחית הרישוי האחורית בקטנוע שלי נשרה. כבר דמיינתי שוטר עוצר אותי ונותן לי דו"ח מיותר. חבל, למרות שכבר שנים לא ראיתי שוטר תנועה בתל אביב. זה לא מתאים לי, ואני שומר חוק. אז רשמתי לי ב-TO DO LIST לסגור את התקלה...