יש דברים שהגיל והקילומטראז' מלמדים אותך להעריך מחדש. למשל, את מושג הזמן. פעם הייתי מסוגל לנסוע חצי שעה בפקקים ולו רק כדי לחסוך עשרה שקלים על איזה פריט זניח; היום אני עדיין עושה את זה, אבל כבר בדרך הלוך מתחיל לחשב במרירות כמה עלה לי הדלק, כמה תאי מוח שרפתי ברמזורים, ומה בדיוק חשבתי לעצמי כשיצאתי מהבית. כי כסף, בסופו של דבר, אפשר להרוויח מחדש. זמן, לעומת זאת, מתאדה באוויר בלי להשאיר עודף. ועדיין, מספיק שמישהו יתלה מולי שלט זוהר של "מבצע", והמוח התבוני מתאפס מיד לגיל שמונה: חמישה שקלים פחות כאן, עשרים שקלים הנחה שם, מציאה שאסור לפספס בשום אופן. עזבו רגע את העובדה שבשביל עשרים שקל חיסכון תיאורטי אני מוכן לבזבז שעה שלמה ונושמת מתוך החיים שלי. זה בדיוק התסריט שקרה לי השבוע, רגע אחרי שעליתי לעיר הבירה והסטודנטים למשימת חילוץ הורית. הנוהל מוכר: הסטודנטית הצעירה מבקשת מאבא לעשות את מה שאבות מתוכנתים לעשות, לבוא ולתלות מדפים בפינת הלימודים החדשה. הדירה, איך לא, ממוקמת באזור הכי מאובטח בירושלים, דלת ליד שכנה פסיכולוגית שנשואה לפוליטיקאי, אבל בבניין שנראה כמו המוהיקני ...
כבר שלושה ימים שהחזאים מבטיחים לנו מבול בסוף אוגוסט. משהו נדיר במחוזותינו. הצפות, שטפונות, משקעים ונזילות. הכינו את המטריות. גשם שוטף שאפילו זקני צפת לא זוכרים. היורה שהקדים לאוגוסט. הבוקר יצאתי, כרגיל, להליכת הבוקר, אחרי שמבט מהחלון הבהיר לי שהתחזיות נעצרו אי שם בלרנקה. נד המים המפחיד עלה שם מהים והציף להם את החופים. הישראלים היחידים שנרטבו מהמבול הנדיר הזה היו כנראה הנדל"ניסטים שבחרו להשתקע בחופי לרנקה. ויש לי לפחות שני חברים שכבר מדווחים שהגשם הרטיב להם את הדירות הקפריסאיות. אצלנו, בטיילת חוף הצוק, היה דווקא די נעים. שלושים מעלות, לחות תל אביבית מוכרת, שש שמיניות של עננות בוקר, ומעל הכול השמש כבר זרחה מעל רמת אביב ג'. במערב הירח המלא עדיין היה תלוי מעל האופק, ועל ראשי הצועדים ירד פחות ממילימטר אחד של גשם. עלאק, סופה דרמטית. ולמה אני בכלל מתייחס להתראת השווא הזאת? כי היום, לפני 15 שנה, ב-30 באוגוסט, ירד גשם זלעפות במישור החוף. חתונה בוטלה בקיסריה, כבישי נתניה הוצפו, ואני זוכר את זה היטב. למחרת תוכננה חתונה אחרת, על חוף הים בקיסריה, לזוג צעיר וקרוב מאוד ללבי. ה...