יש לי קשר עמוק עם מוקד 106 התל אביבי. במשך שנים אני מציק להם עם דיווחים, והם מעדכנים אותי. טיפלנו, סגרנו הברז, החלפנו ממטרה, פקח רשם לרכב החוסם דו"ח חניה, נעביר הלאה וכדומה. עם כל התלונות והקיטורים שיש לי כתל אביבי על מסלול היסורים שאנחנו עוברים כל יום בין הריסות העיר, לחברה במוקד 106 מגיעות הרבה מחמאות. והיום הפתעתם אותי לטובה. באמת. כמו שאת הרחבת המדרכה ברחוב דניאל סמבורסקי הצלחתם למשוך למעלה מחצי שנה, וכמו שאת חציבות הרכבת הקלה הצלחתם למשוך לחצי יובל, כך הצלחתם להפתיע אותי בפרויקט הגינון בחוף הצוק הדרומי. כמי שמבלה מול הגלים כשעתיים כל بוקר, יש לי כל הזמן הערות. על צנרת השקיה שנקרעה, על ברגים שנשארו על מסלול הריצה כתוצאה מתלישת עמוד הפרדה ועליהם מועדים הרצים, שלטים מיותרים עם פינות חדות בגובה המצח; אתם יודעים, כל המפגעים שלא הוצבו בכוונה, ומסתיימים בפינת העזרה הראשונה שעל החוף בדימום מיותר. בדרך כלל אני מצלם את המפגע ומעביר את זה למוקד 106, ובדרך כלל הם מגיבים תוך שעות ופועלים תוך ימים. הפעם זה היה שונה. שמתי לב כי המדשאה הגדולה בחוף הצוק הדרומי מצהיבה. חשבתי לעצ...
שש בבוקר, קו המים של חופי הכרך התל אביבי. זו רצועת הביטחון האמיתית שלי, אולי היחידה שנותרה בכל המזרח התיכון המהביל הזה. בשעה הזו האוויר עוד צלול, נקי, מחזיק שאריות של קרירות שקרית שעוד מעט תימחק כלא הייתה, הרי חמש בבוקר של שעון הקיץ הוא עדיין חושך מוחלט, ורק עכשיו, עם הדמדומים הראשונים, אפשר להתחיל לנשום. הגלים נשברים בקצב קבוע, אדישים לחלוטין למהדורות החדשות. פתיחה תל אביבית מנצחת לעוד יום בלתי אפשרי. לי ולעשרות הצעירים ברוחם שמעדיפים את החוף על החרופ, את הספורט על הביס, את החברותא על הציפרלקס. צעדי הבוקר על הטיילת של תל ברוך עבורי הם החימום הקבוע, סוג של מדיטציה מאולצת לקראת הבשורות שבטח יגיעו בהמשך היום; בשנים האחרונות הבנו כי יש בשורות יותר קשות מטלפון מהבנקאי שלך על היתרה שאין לך בחשבון. יש טלפונים יותר משמעותיים. כמו צמצומי כוח אדם בהייטק שיפגעו באחד מבני המשפחה, ועד, חס וחלילה, ההודעה הנוראית של דובר צה"ל בנוגע לבן של חבר טוב, ההוא שהתגייס לא מזמן לסיירת מובחרת עליה חלם כל נעוריו. אבל בינתיים, בשש בבוקר, הטלפון עדיין בכיס. שקט. מותר לחשוב, או לפחות לנסות לעשו...