אחרי פרסום התוצאות במוצאי יום הבחירות רציתי לפרסם את הפוסט הזה. תמים שכמוני. לא מחמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות ולהתאכזב. אלוף הבחירה הלא מוצלחת. בושה. אני גר בשכונה סמולנית ובטוח כי המשיח כבר פה. אז זהו. שלא. הוא כנראה גם לא בדרך. אני משתף אתכם בפוסט שלא מתאים לכלום, חוץ ממחשבות של סמולני תל אביבי ציוני מובס. לפחות עד שיפתחו את כל המעטפות הכפולות ויספרו את קולות הימאים… אני שמח מאוד לפרסם כאן את אופציה B של הבלוג הזה. בשביל הפרוטוקול והפרספקטיבה: בנוסח האלטרנטיבי (אופציה A, שנשארה למרבה המזל בפח הניירות של ההיסטוריה), הימין דרס את הקלפיות בניצחון מוחלט. התורים בצ'ק-אין בנתב"ג התארכו לממדי התורים הצפויים לנו בקרוב בקופות החולים בתור לרופא מומחה – כשרוב המומחים הללו החליטו לנסות את מזלם מעבר לים, הרחק מכאן. אבל למזלנו הרב – ובזכות התורים הארוכים של הבוחרים בחיים באלטנוילנד בנוסח הציוני שקדם לעשן באילון – אני מפרסם כאן את האופציה המועדפת על רוב הציבור. אופציה B. איחוד, ציוני, מגוייסים, ליברלי, ומסיק זיתים לכל – כולל כולם. את יום הבחירות שלי, תאמינו או לא, התחלתי בכלל...
אני מוזמן למסיבת יום הולדת שבעים של חבר. שבעים, אחי. חבר ילדות מהשכונה, מהימים שהלכנו לבית הספר עם ילקוט עור קשיח כזה, שתי רצועות ומנעול מתכת שעושה "קליק". הרבה לפני שהמציאו את הטרולי של כיתה א', תיק מתגלגל בתצורה שעם השנים רק קיבלה שדרוג; במקום קלמר וחוברות עבודה דוחפים לתוכו לפטופ, קוסמטיקה ומטען, הכל מדוד במגבלת שמונת הקילוגרמים של הטרולי לקאבין לפני העלייה למטוס. גלגולו של ילקוט, ושלנו. 70 של עידן ה-AI זה איוונט אחר לגמרי. פער מטורף מהשבעים שהכרנו כשהסבים שלנו היו בגיל הזה. דור אחר של קשישים ששיחקו רמי על המרפסת בלילות הקיץ החמים, חתכו אבטיח עם בולגרית מלוחה וחיכו שהילדים יחזרו מהצופים. מבוגרים שדיברו בעיקר בשפת האם מהגולה; רוסית, פולנית, לדינו ויידיש. בליל של שפות שעלו לארץ ונשמרו אצלם לשיחות סלון. דור ששרד מלחמות ושואה, בנה את עצמו מחדש מאפס, והמתין בסבלנות לתום הקדנציה שלו. אנשים שקמנו לכבודם באוטובוס, כאלה עם קושי ביציבה, קצת אבודים עם השפה ועם עצמם. מכובדים עם שיבה וכרס שבעיקר אהבו להאכיל יונים בשדרה, חטפו חרדות מכלבים, ואכלו כפיצוי על שנים שבהן לא...