דלתות מסתובבות. לפנות ימינה או שמאלה. מסלול חיינו הוא שסתום חד-כיווני. נדיר שאפשר לשחות נגד הזרם או להתחרט. נגעת - שילמת. צנחת - 21, 22, 23, ואולי יפתח המצנח. אולי תכריז על אקזיט, אולי תנחת לא טוב ותשבור רגל. הכל אפשרי, אך אולי הכל ידוע מראש. שהרשות נתונה, ולי? לי בטח אין שליטה על מה שמחליטים עבורי מלמעלה, לפחות בקריאה טרומית בבית הנבחרים על הזיות המהפיכה הקרובה - עניין שלא מקובל עליי בלשון המעטה. פעם, לפני שהחלטתי באמת עם מי או איך אני מבלה את שארית חיי, הגעתי לבחירה אחת משמעותית. משהו שבדיעבד, צבע לי את כל החיים. אחרי תום פרק חתימת הקבע הראשונה שלי בחיל האוויר, זומנתי ללשכת המפקד. סא"ל מגוהץ במדים מושלמים, דמות נערצת, מבט נוקב, קול מפחיד. האיש שהלכתי אתו דרך ארוכה, גם אחרי השירות, כמעט עד יום מותו בשיבה טובה. "שלומי", אמר, "יש לנו הצעה. בחודש הבא אתה מצטרף למשלחת לקליפורניה, מפתח את המערכת הכי מתקדמת שאתה מכיר. שנה שם, תחזור, תלמד באקדמיה מה שתרצה, ותחזור ליחידה לתפקיד בכיר. הכל סגור. רק תחתום". וואו. אמריקה. קליפורניה. דיסנילנד. שנות השבעים. ה...
אני מתנצל מראש על העיסוק החוזר בנושא בנאלי כמו חתונות, אבל סבב החגיגות העונתי הזה מקיף את כולנו בימים אלו. אלו הם המועדים הכי מבוקשים בשנה, אחרי המילואים, לפני המלחמה הבאה, כי כמה כבר אפשר לדחות, כי המועד הקודם בכלל בוטל בגלל הנחיות פיקוד העורף. ספירת העומר כמעט הסתיימה בהצלחה, ובסוף, הכל קורה בגלל האהבה. ותמיד, אבל תמיד, עדיף חתונות על לוויות. חתונה שלישית בתוך עשרה ימים בלבד כבר מייצרת סעיף תקציבי משמעותי בכל משפחה. אצל הצעירים, שמוצפים בהזמנות מכל עבר, אני מניח שמדובר בהוצאה מאתגרת במיוחד, גם אם המשקאות זורמים שם כמו מים וגם אם בונים על זה שכל החבר'ה האלה, בעזרת השם, יגיעו פעם כשאנחנו נזמין אותם. חתונה היא הוצאה כבדה, במיוחד אם אתה מועסק בחברת הייטק שחווה לאחרונה צמצומים ואיומי פיטורים, בגלל ה-AI, כמובן. החתונה האחרונה נחגגה בלב תל אביב, ממש במרכז אזור המוסכים, מרחק קילומטרים ספורים מרמת אביב. אירוע ערב, שלקח לנו להגיע אליו בדיוק אותו זמן נהיגה כמו שלקח לנו להגיע לאולם באזור תל מונד רק לפני מספר ימים. הדרך מצפון תל אביב, בואך ציר נמיר המתחדש, ועד למארחת בכניסה לאי...