דילוג לתוכן הראשי

החוף היווני השקט

בכרתים משחקים מטקות על שפת הים עם כדור ספוג. בשקט. בכרתים הילדים על חוף הים צוהלים ושמחים. בדממה. כנראה ביוונית אין הברות קולניות. כשאתה משלם שמונה אירו על כל מיטת שיזוף מוצלת, מגיע לך חוף שקט.

כרתים של ראש השנה תשפ״ז. אי מקלט לתל אביבים רדופי ארוחת חג משפחתית. מפלט למזמיני אריזות הגפילטה פיש, רגל קרושה וכבד קצוץ בטעם של אימא בקייטרינג השכונתי. חדר בריחה מלונאי מעוד אירוע בו לכולם יש סידור והזמנה, ורק אתה נשארת מול הטלוויזיה בערב הכי משפחתי שיש.

עוד חג לא שמח, בו כולנו רק מחכים שיעבור כבר ושמישהו אחר מלבדך יסיע את חמותך לגבעתיים עם כל הסירים שהביאה, ונוכל כבר לעבור לבינג׳ ראש השנה ב׳.

כרתים, האי האהוב על עשרות אלפי ישראלים שלא הגיעו לאומן השנה. גם הפעם בגשר הצר מאוד לא ביקשנו ברכת רב נח נחמן. מייחלים שנהיה כבר אחרי. הרבה אחרי. אחרי טראמפ, אחרי שרה, אחרי המשפט, אחרי המהפיכות, ואחרי שהנכדה שלנו תתחיל ללמוד בבית הספר לאומנויות בתל אביב במגמת תאטרון. עוד פנטזיה שלי כסבא גאה ליום שאחרי.

כרתים. אי רגוע. אי נטול פלצנות. אי בלי צפירות ברמזורים. בלי חניה בסמוך למרכזי התיירות. הרבה סבלנות והבנה גם למקרה בו התייר טועה ונכנס בטעות עם רכבו ללב המדרחוב מלא הולכי הרגל.

תשמעו. התבלבלתי. הווייז הוביל אותי אל לב הלבירינט ההלניסטי, וכמו פתי, מצאתי עצמי מבוהל. בלי אפשרות לעשות undo. פשוט תקוע בין כל התיירים בלב סמטאות העיר העתיקה של חאניה. ואז גברת מקומית רבת תושיה מנופפת לי, עוצרת את כל הצועדים, מנחה אותי בסיבוב הרכב בלב כיכר בגודל של מטבע שני אירו, ועם חיוך מנופפת לי לשלום כשאני נחלץ מבוייש מהבלאגן הליילי.


אני בטוח שעד הכריסטמס הקרוב הסיפור על התייר המטומטם שנכנס עם האוטו לסימטה ברוחב קטנוע - יהיה בכל פרלמנט של זקני חאניה.

כציוני נאמן מבטיח לכם - לא נשברתי. אף אחד באירוע לא זיהה אותי כישראלי. לא פגעתי בתדמית שלנו בעיני היוונים כעם הנצח המנצח. מצד שני, הם לא מטומטמים. איזה עוד תיירים יש בחאניה? ועוד שמנמנים במכנס קצר עם סנדלי שורש וטי שירט של בוגר בה״ד 1 מחזור 72׳ בפונטים תנכיים?


שלומי אבידר לוגו

מוקדש באהבה לשמונת הקוראים הקבועים שלי, ולעוד כמה שהגיעו במקרה ונשארו עד הסוף, מעריך את זה.

שלומי אבידר

משנת 1985 ב"מעריב" ועד לאחרונה בידיעות תקשורת במוסף סוף השבוע של תל אביב ורמת גן עליו השלום. הגיגים וסיפורים קצרים אך ממוקדים בנושאי אקטואליה, רומנטיקה, הורות, רעות ובעיקר זוגיות בגיל בו אנחנו כבר יודעים הכול, ועדיין פתוחים לשתף ולהתרגש.

לקבלת עדכון בכל פעם שעולה סיפור חדש, לחצו כאן להרשמה מהירה

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

חיפה שלה, חיפה שלי

בזוגיות מוצלחת, ההצלחה נמדדת בשק החוויות המשותפות שצברתם לאורך הדרך. לא בגודל טבעת היהלומים. לא בארוחה במסעדת מישלן. לא בדירה מול הים, ולא ברכב החשמלי החדש עם מסך בגודל של מחשב ופונקציות שאף אחד לא באמת מצליח להפעיל. ההון האמיתי של זוגיות נבנה מרגעים. אירוע קטן שמקפיץ את הדופק. פסטיבל שמעמיס על כל החושים. שביל תלול בדרך לפסגה. חיבוק מול שקיעה במפרץ שקט. צחוק בלתי נשלט בגלל משהו שרק שניכם מבינים. אינספור חוויות קטנות שאוספים בדרך, וככל שהשנים עוברות הן הופכות למטבע היקר ביותר שיש לזוג. קוראים לזה אהבה. השבוע הוספנו עוד מטבע כזה לאוסף. בלי נתב"ג, בלי דרכונים, בלי תכנון מסובך ובלי לעמוד בתור לבידוק הביטחוני. במרחק של שעה מהבית יצאנו למסע שורשים. בשעה שחברים שלנו נוסעים לכפרים נידחים בפולין או ברומניה בעקבות שורשי המשפחה, מחפשים מסמכים לדרכון אירופי לנכדים או את הבית שאולי היה פעם של הסבא-רבא, אנחנו נסענו לחיפה. כן, חיפה. טיול שורשים מקומי, לכבוד יום ההולדת של אשתי. חיפה. עיר עם נמל. חיפה עיר הולדתה. חיפה שבה נולדה גם אמי, כך שבנסיבות אחרות יכולתי להיות חיפאי. השבוע גיל...