דילוג לתוכן הראשי

האיקס הנעלם

 אני דורש ועדת חקירה. ממשלתית. בטח ממשלתית, אחרת הצדק לא יצא לאור. עשרות – X-ים נעלמים להם מדי שנה, ואף אחד לא קם. השבוע החלטתי. זהו. אני נוקט עמדה. דורש שיעשו מאמץ. שיחקרו. שימצאו את מה שחסר. בהקדם בבקשה. כל X חשוב. כל X גורם לי להראות יותר טוב. כל X חוסך הרבה שקלים. יוחזרו ה X-ים האבודים.

זה לא הגיוני כי בשנה שעברה הלכתי למחלקת החולצות ברשת אופנה אהובה, וקניתי לי שש חולצות מדהימות, שישבו עלי מצוין, כולן במידה XXL כמובן. עם המכנס הנכון – הייתי באמת ראוי למבט שני בכל אירוע. חולצות שיושבות עלי מצוין, לא מדגישות את המותן, מטשטשות את החזה הגברי, מדגישות את הכתף החסונה עליה אני עובד עם משקולות כבר חצי שנה בחדר כושר,  ונוזלות מעל קו החגורה בצורה רפויה וזורמת. 

 היום, שנה אחרי, משהו השתנה. חולצות לא מתכווצות מעצמן בארון, ובכל זאת כאילו הפכו לגודל XL בלבד. כל עשרות החולצות השבתיות, חולצות מכופתרות איכותיות מהרשתות של הביוקר, כולן כבר לא אוהבות אותי, או יותר נכון אני כבר לא אוהב אותן.

צפופות, בלתי מחמיאות, יוצרות לי כרס קטנה ולא חמודה, הכפתורים נוטים להתפקע בחזית, ואין כל סיכוי שאצא מהבית עם כותונת משוגעים הדוקה שכזאת. אני לא משוגע. לא חסר לי בורג. רק חסר לי X להשלים המידה לגודל הדרוש לי...

תעלומה – עברה שנה  ולא ברור איך, אבל צריכים להחזיר את החולצות האלו למקומן. על הכתפיים שלי, ברוחב המתאים. אז או שהגמד המסתורי ירחיב לי אותן בלילה בארון, או שאעשה מה שכולם עושים. דיאטת X, כי אחרת אני יוצא למסע אחרי חולצות ה-XXXL שאינן בנמצא ברשתות האהובות עלי...



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

צלילים של אהבה – בלב תל אביב

    צלילים של אהבה – בלב תל אביב מסלול רומנטי בין הבתים, הסיפורים והאהבות הגדולות של תל אביב הקטנה .   ביום חם במיוחד באוגוסט יצאנו לסיור רומנטי בלב תל אביב. חבורה אמיצה של חובבי נוסטלגיה, שלא נרתעו מהלחות, הצליחה למצוא חניה ליד פרישמן–דיזנגוף, וסמכה על המדריכה שתכיר לה, באווירת ט"ו באב, את סיפורי האהבה של ידועני תל אביב מראשית המאה הקודמת. משלונסקי ועד יפה ירקוני, מאלכסנדר פן החתיך ועד סשה ארגוב – פקיד הבנק שהלחין פזמונים בערבים. ארגוב חי חמישים שנה של זוגיות מאושרת עם אשתו נוסיה, פסנתרנית מוכשרת בעצמה . את הקבוצה הובילה אביבית, חוקרת מגדרית ומורת דרך ותיקה, שלקחה אותנו בין הבתים שבהם גרו אנשי הבוהמה. חלוצים שעלו לסלול כבישים ולגדל תפוזים אך הבינו שמקומם האמיתי על הבמה. לכל אחד מהם סיפור מרתק: קלאסיקות בפזמונאות הישראלית לצד רכילות עסיסית על אהבות אסורות . תחנה ראשונה הייתה בביתו של המשורר והשחקן אברהם חלפי ברחוב ישראליס 10. רוב חייו חי בגפו, אך שירו הידוע " עטור מצחך זהב שחור " נכתב על אהבה שלא מומשה לאשת־חברו. אהבה גדולה שלא מומשה אשר על כך כתב חלפי בעצמו - ” נָשִׁים...

בירת הכלבים של תל אביב

  תל אביב ניצבת בראש רשימת בעלי הכלבים בישראל; לצד ההנאה והאהבה, המשימה לעיתים לא פשוטה, בעיקר כשההולכים על ארבע מתחילים להזדקן.  דייגו כלבלב מרחוב הופיין יש לו הכול: מרק ועצם זה טוב ויפה. אבל בעצם נמאס לו לשבת כך לבדו. אז הזמינו עבורו "דוג ווקר" בתשלום שמוציא אותו חמש פעמים בשבוע לשלוש שעות משחקים עם עוד כמה כלבים משועממים בשכונתנו. דייגו הוא התאום התל אביבי של פלוטו, הכלבלב של המשוררת לאה גולדברג. דייגו הוא כלב תל אביבי. לא מקיבוץ מגידו. כלב שמח, אנרגטי, אוהב ילדים ומלווה אותנו בצעדות הבוקר לאורך טיילת תל ברוך בנאמנות. כלב השרוע רוב היממה על מרבץ בקומה שלישית בלי מעלית בבית משפחתו, בציפייה לפעילות הבאה. להזדמנות לסמן את הטריטוריות שלו בהשתנה, ללכלך את המדרכות בגלליו ולאלץ את בעליו להתכבד ולנקות אחריו כמקובל במחוזותינו. פעם אחזקת כלב הוסברה כתחליף לילד, כצורך מרתיע לאבטחה אישית, כתחליף לחבר לילד ללא אחים או חברים, או "רק" מאהבת כלבים, כידידו הטוב של האדם. בתל אביב רבים מצעירי העיר מחזיקים כלבים, חלקם כתחליף להבאת ילדים לעולם. העיר מצליחה להתייצב שנה אחר שנה בראש רש...