דילוג לתוכן הראשי

הפיל מפומפי ועד תל אביב


על מה דיברו בבתי התענוגות בעיר פומפי בימיה האחרונים? האם הקשיבו לגיאולוגים מודאגים שהזהירו מפני הקולות המשונים שעלו ממעמקים? האם ניסו לפרש את  ההתחממות הבלתי מובנת של מי הספא הרומי המפואר? האם בפומפי הסתכלו על העשן המיתמר מפסגת הווזוב - או שגם הם כמונו לא מדברים על הפיל הענק שבחדר גם עכשיו, ימים ספורים לפני יום הבוחר.

ישבנו לבראנץ בבית הקפה עם חברים. היה סבב רגיל על חוויות מהביאנלה, מההופעה של סלין דיון, ממסזיסטית החדשה בספא של מלון פליי, וסיפורים שגרתיים על הנכדים. אלה שנולדו לא מזמן ואלה שמתגייסים בשבוע הבא ל-8200 כמובן.

אנחנו מדברים, והפיל עומד לו בצד. אנחנו מקשקשים, והפיל  - פיל ענק. נכנסנו לישורת האחרונה לפני הכרעה, ואף אחד לא שואל את הרופא אם נחיה או נמות. אם נגשים את האיום לרילוקיישן סופי או שנרד להפגנה סופנית על נתיבי אילון. נמות ולא נוותר לפיל הירושלמי. אף מילה על הבחירות.

השלטים שהיו מכסים בכל מערכת בחירות כל מרפסת בבתי השכונה, נמוגו. שלטי החוצות ממשיכים לפרסם כרטיסי אשראי וקוסמטיקה. רוב תקציבי הפרסום עבורו לסושיאל ולאולפני ה-AI. פחות שעות איפור לפוליטיקאי, ויותר השקעה בפרומפט מדויק לסרטון הבא שלוקח את הפייק כמה דורות קדימה. חבל להגיע לאולפני הטלוויזיה כשאפשר להגיע יפה, צודק, משכנע בסרטון שהפיק לנו ה-AI בתקציב זעום ויעילות הכי מקצועית. 

כבר שבועיים ששמתי לב כי ככל שהבחירות קרבות - אנחנו מדברים על זה פחות. הקרב על המתלבטים דאך. כבר אי אפשר לשכנע, להמיר, להעביר צד, לגייר או לחלום כי יהיה פה שינוי. האפשרות היחידה היא לנסות להביא בוחרים מחו"ל על חשבון ההורים או על חשבון הברון התורם. על חשבוננו כמובן, ולזכות לפגוש אותם פעם נוספת לפני הבחירות הקרובות הבאות.

ארבע שנים אנחנו נזהרים בשיחות. מחליטים בתחילת הערב על מה לא מדברים. ובסוף הערב מרגישים רע אחרי שלא הצלחנו להתאפק וחרגנו מהפרוטוקול המוגבל למוזיאונים, נכדים והחלפת מפרקים. ינון מגל הוא פרסונה נון גרטה הכי מצוטט אצל אנשים שנשבעו לי כי מעולם לא צפו בערוץ 14. 

בראנץ ליבראלי. בלי כוסברה, בצל וביבי. לעוד כשבוע. ואז נתפוצץ.



שלומי אבידר לוגו

מוקדש באהבה לשמונת הקוראים הקבועים שלי, ולעוד כמה שהגיעו במקרה ונשארו עד הסוף, מעריך את זה.

שלומי אבידר

משנת 1985 ב"מעריב" ועד לאחרונה בידיעות תקשורת במוסף סוף השבוע של תל אביב ורמת גן עליו השלום. הגיגים וסיפורים קצרים אך ממוקדים בנושאי אקטואליה, רומנטיקה, הורות, רעות ובעיקר זוגיות בגיל בו אנחנו כבר יודעים הכול, ועדיין פתוחים לשתף ולהתרגש.

לקבלת עדכון בכל פעם שעולה סיפור חדש, לחצו כאן להרשמה מהירה

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כבוד הרב-קו

  שמונה בבוקר: כשהגריאטרי המכני פוגש את דוקטור ליאור שמונה בבוקר. שעת השיא התל אביבית. מיד תהדהד התרועה במסגרות החינוכיות הרלוונטיות. מעונות, גנים, חטיבות, והתואר השלישי נדחסים אל מערכת האל-חינוך העירונית, אחרי עוד ערב של יוטיוב במסך הקטן מתחת לשמיכה. שמונה בבוקר היא גם שעת הפתיחה במוסך האהוב עליי, לטיפול במחלות הזקנה של הקטנוע הסיעודי שלי. יצירה מכנית נפלאה לזמנה, גרוטאה טכנולוגית מקרטעת עכשווית שאני לא בטוח שמיטב מדעני אימפריית סוזוקי היו גאים בה. קטנוע ה"בורגמן 400" נחשב בזמנו לחתיך שבחבורה, והיום הוא גריאטרי המשתעל בכל צומת; נגמרת לו הנשימה במהירות תשעים, ותצרוכת הדלק שלו כמו טנק צנטוריון על מנוע לא מתואם. מרפאת "אשפוז יום" לדו-גלגליים אם אני מגיע כמה דקות אחרי שמונה, הלך עליי. ליאור לא יקבל אותי, גם אם תאמתי מראש. תמיד יהיה קטנוען במצב נואש יותר. טור המשתעלים והמשתנקים כולל נפגעי פלסטיקה מהחלקה, שבורי ידיות מנפילה, שליחים החייבים את קטנועם בתנועה, ודו-גלגליסטים חובבנים כמוני. אנחנו שמחזיקים את הכלי כסמל נוסטלגי לימי הנעורים וכאמצעי מילוט 669 מימי עומס ת...

המימד הרביעי

בצילום - 45 שנים מול מסך המכ"מ רגע לפני שאתם שוקעים בקריאה - אזהרה. הפעם זה קצת ארוך מתמיד, טכנולוגי מתמיד, וכהרגלי, הכי אישי שיש. על כמה זה מעניין וישראלי אני בכלל לא מדבר. אלו החיים שלי במשך 45 שנה: בקר טיסה ישראלי. אז אם לא מעניין אתכם איך מטוסים לא מתנגשים בשמיים, איך לא נגמר להם הדלק רגע לפני הנחיתה, ומה עושים ביחידת הבקרה בשניות שבין אסון תעופתי לבין אירוע שהופך ל"כמעט ונפגע" - יאללה, דלגו הלאה. בשבוע הבא בטח אכתוב שוב על בתי קפה בתל אביב או על הכיף שלנו עם הנכדים במסיבת טבע בנחלי הגליל. אבל אם נשארתם, בואו נדבר קודם על הבסיס. מיהו בכלל פקח טיסה? עברית שפה קשה. מה שבאנגלית נקרא Air traffic controller, התפצל אצלנו לשני תפקידים שונים. פקח הטיסה בשדה התעופה יושב במרומי המגדל ואחראי על המטוסים בסביבה הקרובה למסלולים; ובקר הטיסה יושב מול מסך מכ"ם ומנהל את התעבורה האווירית במרחב שבין השדות ובפרוזדורי הטיסה הבינלאומיים. זהו, עשיתי לכם סדר. אני הייתי בקר טיסה. מטוסים אמיתיים ראיתי בעיקר בדרך לחופשה בחו"ל. בעבודה השוטפת המטוסים היו עבורי "בליפים" זוהרים ...

בירת הכלבים של תל אביב

  תל אביב ניצבת בראש רשימת בעלי הכלבים בישראל; לצד ההנאה והאהבה, המשימה לעיתים לא פשוטה, בעיקר כשההולכים על ארבע מתחילים להזדקן.  דייגו כלבלב מרחוב הופיין יש לו הכול: מרק ועצם זה טוב ויפה. אבל בעצם נמאס לו לשבת כך לבדו. אז הזמינו עבורו "דוג ווקר" בתשלום שמוציא אותו חמש פעמים בשבוע לשלוש שעות משחקים עם עוד כמה כלבים משועממים בשכונתנו. דייגו הוא התאום התל אביבי של פלוטו, הכלבלב של המשוררת לאה גולדברג. דייגו הוא כלב תל אביבי. לא מקיבוץ מגידו. כלב שמח, אנרגטי, אוהב ילדים ומלווה אותנו בצעדות הבוקר לאורך טיילת תל ברוך בנאמנות. כלב השרוע רוב היממה על מרבץ בקומה שלישית בלי מעלית בבית משפחתו, בציפייה לפעילות הבאה. להזדמנות לסמן את הטריטוריות שלו בהשתנה, ללכלך את המדרכות בגלליו ולאלץ את בעליו להתכבד ולנקות אחריו כמקובל במחוזותינו. פעם אחזקת כלב הוסברה כתחליף לילד, כצורך מרתיע לאבטחה אישית, כתחליף לחבר לילד ללא אחים או חברים, או "רק" מאהבת כלבים, כידידו הטוב של האדם. בתל אביב רבים מצעירי העיר מחזיקים כלבים, חלקם כתחליף להבאת ילדים לעולם. העיר מצליחה להתייצב שנה אחר שנה בראש רש...