ישבנו ארבעה חברים סביב שולחן עמוס כל טוב באחת המסעדות היותר מדוברות בעיר. על הנייר, כל התנאים לארוחת ערב מושלמת התקיימו: חברה משובחת, מנות שף מוקפדות, יין שנמזג בנדיבות ותאורה מחמיאה. בפועל, זה היה מפגש של מבטים, נטול דיבורים כמעט לחלוטין.
קוראים לזה היום "רעש טעים", או "אווירה שמחה", אבל בואו נשים את הדברים על השולחן: המפגש הגסטרונומי שלנו הפך לאסון אקוסטי.
לגמתי מהיין ולקחתי ביס עם בס חזק. כל כך חזק, שהרגשתי את ויברציות הסאב-וופר רוטטות לי בשיניים הטוחנות עוד לפני שהספקתי לזהות את התיבול של המנה. בתי האוכל שלנו, מברים שכונתיים אפלוליים ועד מסעדות יוקרה שמפלרטטות עם כוכבי מישלן, רועמים עד כאב. הבעיה היא שהעוצמה הזו לא מכה בבלוטות הטעם, אלא ישר בעור התוף.
התסכול עמוק. בגילי, ואולי בכל גיל שפוי, אני כבר לא מצליח להשתלב בשיחה של יותר מזוג כשמסביב מתחוללת מסיבת טכנו. מילא אם אתה יושב אחד על אחד, איכשהו אפשר להתכופף קדימה ולצעוק לתוך האוזן של הפרטנר, אבל ברגע שהשולחן מתרחב לארבעה או שישה סועדים, התקשורת האנושית קורסת. רק מי שעבר קורס מזורז בקריאת שפתיים ובניחוש מחשבות יכול להבין מה מבקש ממנו השותף היושב מולו.
רוצה לבקש שיעבירו לך את המלח מקצה השולחן? תשכח מזה. תצטרך לקום, לעשות הקפה סביב המלצרים הממהרים, או לפצוח בפנטומימה מביכה מול החברים שלך. מוזיקת הרקע הפכה מזמן להיות העיקר, והשיחה הפכה לתפל.
התופעה התל אביבית הזו של הגברת הווליום כתחליף לאנרגיה אמיתית היא סוג של רמאות. כאילו שאם יפציצו אותנו בדציבלים, לא נשים לב שהמנות התכווצו, שהמחירים המריאו, או שסתם אין למקום נשמה. מסעדה אמורה להיות בית לשיחה טובה לצד האוכל, לא מועדון לילה שבו הסועדים לועסים לפי הקצב ומהנהנים בנימוס.
את ימי מועדוני הריקודים שלי מיציתי מזמן, אי שם בשנות השבעים והשמונים, כשעוד היה לי כוח לעמוד ליד הרמקולים ולחזור הביתה עם צפצופים באוזניים עד הבוקר. היום, כשאני יוצא לבלות, אני רוצה לשמוע את החברים שלי, לא לנחש את תנועות השפתיים שלהם.
אז עם כל האהבה לקולינריה המקומית, לי די מבילוי כזה. בואו נדבר על זה, ננתח את התופעה ונמצא לה פתרון. רק תעשו לי טובה אחת - בואו לא נעשה את זה במסעדה תל אביבית סואנת.
מוקדש באהבה לשמונת הקוראים הקבועים שלי, ולעוד כמה שהגיעו במקרה ונשארו עד הסוף, מעריך את זה.
שלומי אבידר
משנת 1985 ב"מעריב" ועד לאחרונה בידיעות תקשורת במוסף סוף השבוע של תל אביב ורמת גן עליו השלום. הגיגים וסיפורים קצרים אך ממוקדים בנושאי אקטואליה, רומנטיקה, הורות, רעות ובעיקר זוגיות בגיל בו אנחנו כבר יודעים הכול, ועדיין פתוחים לשתף ולהתרגש.
לקבלת עדכון בכל פעם שעולה סיפור חדש, לחצו כאן להרשמה מהירה
- קבל קישור
- X
- אימייל
- אפליקציות אחרות
- קבל קישור
- X
- אימייל
- אפליקציות אחרות


תגובות