סיפורי תל אביב

 

סופ"ש רגוע לך, בים אין אף גל. יום נהדר לסאפ, לגולשי רוח, לאוהבים בפגישה ראשונה בנמל תל אביב.  היא הביאה חפיסת עוגיות עם ההכשר המתאים, הוא הביא כמה פסוקים הקשורים לפרשת השבוע, פרשת חוק הגיוס, וביחד למדו האחד את נפש השניה בשיחה מלאת תשוקה על החמין המתחמם אצל ההורים בביתם. בינתיים שומרים נגיעה, לפחות במרחב הציבורי, מול אופק אביבי. עונג שבת. לחברים שלי שאני ממליץ השבת לקחת את הנכדים למוזיאון תל אביב החדש בככר ביאליק עם דגש על אוסף סיפורי תל אביב בקומה התחתונה. כיף לנכדים ונחת לסבאים, התרפקות על הנוסטלגיה של כולנו!   מצרף את טורי השבועי כרגיל. תהנו!

עם בחירה

 

סופ"ש אחרון לחולדאי כראש עיר?

מהפך תל אביבי?

הקמפיין הכי ארוך, הכי לא בזמן, הכי לא לעניין עכשיו, באי הוודאות הכי תקדימית שנפלה עלינו באוקטובר האדום.

מול הכאב והצער בכיכר החטופים, הכל מתגמד. גם הבחירות לראשות ולמועצת העיר.

נתראה בקלפי בשלישי?

שבת שלום לך. מצרף כרגיל את טורי האישי בידיעות אחרונות.

לבעלי הצילינדר והקטרקט, מצרף הטקסט המלא בפונטים אקסטרא לארג'.....

עם בחירה

דיזנגוף, בלוך, דיזנגוף, שלוש, רוקח, לבנון, נמיר, רבינוביץ, להט, מילוא וחולדאי. זאת רשימת ראשי העיר בתל אביב מאז 1921 ועד היום. ביום שלישי הקרוב, נדע אם אחרי 26 שנה צפוי פה מהפך – או שנשמע את נגינת  מפוחית הפה של חולדאי בחגיגות הניצחון בבחירות המנומנמות ביותר שזכינו בעירנו ללא הפסקה.

אני אישית הצבעתי לראשונה לראשות עיריית תל אביב בבחירות בשנת 74', במדי דקרון בקלפי בבסיס צבאי אי שם במצפה רמון. בשנה הזו נבחר האלוף שלמה צ'יץ להט לראשות העיר. קודמו, יהושוע רבינוביץ', שודרג לתפקיד שר השיכון, עד שנפטר והונצח בגני יהושע. רבינוביץ' המפא"יניק, עסקן בכיר ש"שמר על אלמוניותו עד שנבחר לראשון העיר", התגורר ברחוב מאנה בדירה צנועה עם אשתו הגננת גאולה. למה אני מזכיר זאת? כי בנם הג'ינג'י יוסי, למד איתי ביסודי והיה משובבי שיכון כצנלסון. חברות  ילדות ותיקה שנמשכת עד היום, למרות המרחק בין רמת אביב ל-LA, שם עשה חייל בעסקיו.

שלמה להט, ראש העירייה השמיני של העיר, כיהן כ-20 שנה ולזכותו אפשר לרשום את האופי הליברלי המובהק של עירנו. שלל פרויקטים מהם אנחנו נהנים עד היום, כולל הטיילת שנקראה על שמו עוד בחייו. צ'יץ גם הקים את קרן תל אביב שהשקיעה רבות בשכונות המצוקה של העיר.

ואני, לא ממש נהניתי הרבה מהקדנציה שלו. כמי שעזב את תל אביב לגדל שתי בנות בפרברים, עם גג רעפים, פיסת דשא, ברקע צליל תפילת המואזין מהכפר בית סירא  הסמוך חמש פעמים ביום וגם הרבה שעות נהיגה בדרך בין האושר לניסיון סרק לצבור מעט עושר - רק זכור לי כי במלחמת המפרץ הראשונה בשנת 91' הכריז שלמה להט כי "מי שעורק מתל אביב עורק גם מהמולדת" נוכח זרם המכוניות שנטשו את העיר המטווחת מדי אחה"צ לפני צליל האזעקות ופגיעת טילי הקלט העירקי בגוש דן. אף אחד לא חלם אז על "כיפת ברזל"...

צ'יץ התגורר ברמת אביב, ואחרי פרישתו מהתפקיד לטובת מילוא, הייתי פוגש אותו במרכז המסחרי שברחוב אופנהיים , פוסע כמו ג'נטלמן מעונב עם זיווה רעייתו בסידוריהם בשכונה, כאשר היא המובילה והוא מתלווה אליה בלי לדבר הרבה. בשנותיו האחרונות כבר לא היה במיטבו ומבטו דעך. אלצהיימר. חרא של מחלה.

את רוני מילוא, מחליפו של צ'יץ, הכרתי בשכונה כילד צעיר שהביט בקנאה בנערים הגדולים עם הווספות  והג'ל בשיער. הרבה לפני שמילוא כיהן בממשלה ונכנס ללשכת ראש העיר – היה מחברי חבורת הנערים ששלטה בגינת דובנוב. חבורת הג'טס קראו להם. כמו וברוח הסרט "סיפור הפרברים", רק שכשאבא שלך מבעלי גלידת ויטמן והדוד שלך ממפקדי האצ"ל – זה לא ממש קרבות סכינים עם פורטוריקנים בחצות. עוד חבורת נערים מצפון העיר שיושבת על ספסלי הגינה, עם סיגריה ראשונה, נשיקה ראשונה, מפצחים גרעינים מקיוסק 'שושנה' הסמוך ומי פילל שמספסלי הגינה יקום לו ראש עיר שהקים בשנת 1998 את "מנהלת הרכבת התחתית של תל אביב" שבהמשך פועלה בישרה שלי השבוע כי  לטובת פרויקט המטרו הצפוי להיבנות לנו מתחת לבית – יפקיעו לנו חלק משמעותי מהשטחים הציבוריים של הבניין שלנו...

ביום שלישי אנחנו נפגשים. אני מזכיר הקלפי. נעים מאוד. לא לשכוח להביא תעודה מזהה וחיוך. אנחנו, אנשי הקלפי נהיה שם כל היום. משש וחצי בבוקר ועד למסירת הפרוטוקולים ובדיקתם הרבה אחרי חצות. כמי שעבר בחינת מיון ראשונית, יום הדרכה מרוכזת להכרת  פרוטוקלי הדמוקרטיה בקלפי, עוד יום ריענון לאחרונה, האיש הכי פורמלי ביום השבתון הזה שהגיע לכולנו בהפתעה – רק מבקש מכם, אנא, צאו מהפוך, מהבינג', מהדיכאון הזמני והאסקפיזם התל אביבי. בוא לכמה דקות להתייחד עם עתידכם מאחורי הפרגוד התכלכל, לבחור ולהשפיע על מי שיוביל את העיר הזאת בארבע השנים הקרובות, אם רק נגמור את הבחירה הנכונה עם ראשי עיריות רפיח וביירות.

אחרי חמש קדנציות עם רון חולדאי, אחרי פרעות תשפ"ד ופועלו של חולדאי במאבק על שמירת הליברליות בעיר ובמדינה בכלל – מגיע לנו ולעיר ראש.ת עיר לפחות בדמותו של חולדאי, מי שימשיך את המנגינה התל אביבית שאי אפשר להפסיק.

באמת מוכרחים להיות שמח?

 https://user-oqw6j7d.cld.bz/tl-byb-rmt-gn-02-02-24/8/

שבת שלום לך, כרגיל מצרף את הטור השבועי בידיעות. 

גשם, פוך, בינג' מול הסדרות הבלתי נגמרות, חמין של גיבורי-על עם שקיות כותנה מהבילות של קטניות ודגנים מהבילים הכי טעימים - וציפייה לתפנית מפתיעה בעלילה במחזה האבסורד אליו נקלענו ממש ללא כל הכנה מוקדמת.

מאחל לנו שבוע של דמעות אושר עם חיוכים,   והפוגה שמגיעה לכולנו.

היינו שישה

היינו שישה, אם לא סופרים את דייגו, הכלב הכי חכם ושמח שאני מכיר, שמלווה אותנו בכל בוקר בצעדתנו לאורך המסלול החרוש של שדה דב עליו השלום.

היינו שישה. מאוד מתחשבים. הקפדנו לצעוד בזוגות לאורך המסלול מדי בוקר, בכדי לא לחסום את הדרך לרצים שעקפו אותנו מדי פעם בדרכם עד לנמל תל אביב, מקווים לסיים את האימון לפני שהשמש תתחיל לחמם את האווירה והם יתחילו לנטוף זיעה שרק תרטיב את מושב מכוניתם החונה בחוף תל ברוך.

פרויקה, המבוגר האחראי בקבוצה, איש הנדל"ן והעבודה (תנועת העבודה כמובן) שתמיד מסיים את תפילת השחרית שלו בהליכה מזורזת בדרכו לצעדת הבוקר המסורתית שלנו. עוד אחד מנערי רבין, שבעוד שנה יקבל "רב קו" מוזהב. וותיק הצועדים, שזוכה להכי הרבה הנהונים, חיוכים וקריאות אהלן מהצועדים שמגיעים מולנו על השביל.

דוד, הינוקא שבחבורה, איש הכספים ויועץ לענייני פרישה לכולנו. האיש שלנו מול פקידי השומה וביאור התקנות לכל מי שצריך לבחור לגבי כספי הפנסיה שלו – דילמת ה"קצר ועבה או ארוך ודק". כלומר למשוך את רוב הכסף כאן ועכשיו לטובת צרכי ההווה, או לפרוס את האושר לאורך שנים רבות ולהסתכן כי לא נספיק להנות מכל הטוב הזה שחסכנו עבור ימים אפורים. 

מאחר וכולנו במשחק הזה בשנים האחרונות – מי שהולך צמוד לדוד, ממצה אתו את זכויותיו הפנסיוניות לאורך כל הדרך  עד שמגיעים לחוף מציצים – ובדרך חזור כבר צועד נועץ אחר לצידו של דוד עם אותן השאלות לגבי העושר. 

חלק מאיתנו לא ממש גרים קבוע בישראל. מחכים לפרישה סופית משוק העבודה, ממתינים שהילדים יסיימו את הקולג', מוודאים את  קבלת מלוא הטבות מס, עורכים רישומי שהות בישראל בכדי להיות כמו מילצ'ן ע"פ חוק האוליגרכים השבים. חולמים על פרישה אל שנות האושר הגמלאי, יקיצה עצמונית בחמש וחצי בבוקר לפגישה חברתית מוכרת חסרת אגו,  לצעידה מרעננת בחופי תל אביב בואך הנמל העירוני המנומנם וחוף מציצים.

שלמה, האיש עם האוזניות. הוא אינו איש מוסד. הוא פשוט עדיין לא הצליח לשכנע את עצמו שהגיע זמנו לפרוש גם אחרי חציית גיל 70. צועד איתנו אך תשומת ליבו במזרח הרחוק, שם זרחה השמש כבר לפני שש שעות והוא בעיצומה של ישיבת דירקטוריון של אנשי  ארצות השמש העולה  במדינות האורז, הנודלס והסושי. חבר שרוב הצעידה הולך על "השתק" במערכת התקשורת שלו, ורק בעת חרום מתערב, נוטה לצד שביל ההליכה, ומוסיף את שקל שלו לשיחה. בלועזית כמובן. 

צביקה לא למד איתי בבית הספר התיכון, אבל לבד מזה – הוא צמוד אלי בשעה שש למעלה מחמישים שנה. מבית הספר לטיסה דרך בית הספר למקצועות התעופה, ועוד הרבה מוסדות אימון מתקדמים ברחבי העולם בהם למדנו להיות פקחי הטיסה הכי קולים. שנינו במשקל וגובה דומים, צוחקים במקומות הנכונים, אוהבי ויסקי וסקי, רק שהוא פסנתרן מחונן ובלורית שופעת – ואני הרמתי ידים. בנושא השיער ושיעורי הנגינה. 

בהליכות הבוקר הצלחתי ללמוד מצביקה הלכות בישול גברי,  איפה קונים שמלץ הרינג גם בימים קשים כשהספינות תקועות בנמל באמסטרדם, איך מג'נגלים כסבא כשהנכדים מפוזרים במשולש ברצלונה-לונדון-ותל אביב, ומנגד גם צניעות וכיבוד בת זוג שבכירה מאיתנו בדרגתה, תוך תמיכה וסיוע הדוק לכל המשימות שלה – בעיקר לאחרונה בתחום תמיכה במשפחות החטופים.

ועדי, הצועד השישי, שבדרך כלל בכלל גר אי שם בדרום ספרד, ששומר איתנו קשר וואטאפי כאשר אינו נוכח – מקפיד להגיע מלב תל אביב השכם בבוקר לכל צעידת בוקר  או בדרינק שמח במפגש בבר השכונתי שלי, לתחקר את ההוויה חברתית שלנו המתחדשת בכל צעדה חברתית שכזאת.

החבורה התגבשה מסיבות קרדיולוגיות. מישהו עבר אירוע. הרופאים המליצו על הליכה. בעירייה בדיוק חיברו את חוף הצוק הצפוני בטיילת רצופה עד ליפו – ועל ההליכון בחדר הכושר השכונתי קצת משעמם. התגבשנו. כל אחד והסיפורים שלו. חמישים שנות חברות, זה כבר אנציקלופדיה. נקבעו מספר כללים. אפשר לחזור על סיפורים, כי מי בכלל זוכר אותם. אזכור של נכד אחד. מחלה אחת. בלי טיפים על מניות – אנחנו רוצים להישאר חברים. והכי חשוב, מה שמספרים בטיילת, נשאר שם ואין ציטוטים או אזכורים או שיחות המשך בבית עם הגברת, "מאמי, על מה דיברתם היום בהליכה?". היינו שישה, ואז שלמה נסע להכפיל שוב פעם את הונו, עדי טס לסבב גיוס הון ברחבי היבשת הסמוכה, ודייגו מתחיל לחשוש כי עדר הכבשים עליו הופקד מתדלדל לו. 

את הצעידה הזאת שלנו אי אפשר להפסיק, ואם תראו ארבע גברים וכלב על שפת הים בתל אביב - זה אנחנו, רק בהרכב חסר. 

אינשאללה זמנית...

צילומים - AI

הפוך דוד, הפוך!

 

בין פרישמן לבוגרשוב, על החול מול המדרגות עליהם יושבים השבוע צעירים, עם לפטופ על הברכיים, מתחממים בשמש של פברואר מול פסלו המשופץ של הרוה"מ הראשון לציון. דב"ג.

אחלה מקום להתייעץ עם האיש שבעשר אצבעותיו בנה, תכנן, לחם, הכריז על עצמאותנו וניצח כמעט לבדו את שבע מדינות ערב-עם קול צפצפני, עברית מצומצמת ללא שימוש במילה 'את', קומה נמוכה, קרחת בוהקת, אנגלית רוויית מבטא גלותי; ללא עזרים קוסמטיים טקטיים, ללא מכונת רעל, ללא רעיה עם תוארי  B.A-M.A., בלי שרימפסים ושמפניה אדומה, ללא ילד במיאמי, ללא וילה עם בריכה  - אבל עם פולה  לצידו בחלוקה המתנפנף, שרקחה לו לבן עם גבינה לארוחת בוקר בביתם הצפוף בקצה מערב, בשדרות קק"ל שלימים הוחלף שמם לשדרות דב"ג (דוד בן גוריון),  עם בן שהיה קצין בכיר במשטרה, ולימים צריף סטנדרטי בקיבוץ הכי מרוחק שמצא בלב הנגב ושומר ראש אחד;  הדופי היחיד שהוטל ברוה"מ הזה בכל ימיו הציבוריים היה שניצל את תקציב משרדו והיה מזמין מחו"ל ספרים נדירים שלא הגיעו ארצה, בכדי שיקרא ויחכים עוד יותר בעבודתו הבלתי נגמרת, למעננו כמובן.

אחרי שיפוץ מהיר, הוחזר לאחרונה לחוף תל אביב פסלו של הרוה"מ הראשון, החזרת המתעמל השרוף למרחבי חופי פרישמן בואך בוגרשוב. דב"ג עומד זקוף, הפוך, בין שחקני המטקות לתיירים המעטים שמשתזפים מעט, נדרכים מקול צופר או סירנת אמבולנס, חוששים מ"צבע אדום" לא מוכר במחוזותיהם, אך קטן עלינו התל אביביים למודי עשרות הקפצות ורגועים עד שאננים מתחת להגנת כיפת הברזל המופלאה.

תגיד אדוני, אני פותח את מסיבת העיתונאים הדמיונית  שלי עם הפסל ההפוך, בזחיחות מחויכת עם עצמי, בשידור ישיר אצלי במחשבות :"  מר בן-גוריון, אתה בטוח שאתה רוצה לחזור לכאן אחרי פרעות תשפ"ד? לא היה עדיף להישאר בסדנאות השיפוץ עוד קצת?  לא נראה לך שמסוכן היום יותר להיות ישראלי מאשר במלחמת העצמאות? אתה עדיין רואה עתיד למדינה יהודית בשכונה השיעית הזאת? לא חזרנו לנקודת ההתחלה – 75 שנים והם עדיין לא מכירים בזכותנו לחיות פה? לא חזרנו לימי תוכנית החלוקה של שנת 47'? אולי היה כדאי לחכות אז שתוכרז לצידנו מדינה ערבית מוסכמת? עם כל הכבוד לצה"ל שהקמת – מה דעתך על מחדל השבעה באוקטובר? מה דעתך על היושב בכיסאך כרוה"מ? שמעת מה קרה למפא"י? מירב מיכאלי? אחוז החסימה?"

אולי מעמידת המוצא ההפוכה של הפסל המתעמל, כל מה שנראה לנו היום כרע, הוא בעצם הפוך וטוב. ראיתי שפסל מחייך. ואם לא טעיתי, הוא גם קרץ לי.

ואולי, אינשאללה, מרוב עשן ודאגה, אנחנו לא רואים מעבר למנהרות את הזריחה ליום חדש. שלום מזרח תיכוני של הציר הסוני-ישראלי האיתן מריאד לירושלים. אולי ייצא מתוק מעזה. 

תרדמת בחירות?

 

עובדים עלינו? התבלבלתי בתאריך? מישהו לא הודיע לי על ביטול האירוע? חברים, האם הבחירות המוניציפליות בתוקף בכלל?

בכל קמפיין בחירות עד היום התרגלנו שלוחות המודעות, שלטי חוצות, ודפי העיתונים  היו עמוסים במודעות המועמדים והמפלגות. השבוע, עד לכתיבת טור זה, התעלמות מהנושא. בחירות – יוק! 

למעט הזמנה לפגישת זום עם הגברת ארנה ברביבאי ולחיצת יד עם המועמד יובל צלנר בקפה השכונתי בששי האחרון – לא הרגשתי שמישהו באמת רץ לתפקיד ראש העיר. על פי סקר שהופץ השבוע, הפער מצטמצם בין המועמדים המובילים לאחוזים בודדים – אבל זה נשמע יותר כאילו מחנה חולדאי מנסה להעיר את תומכיו המנומנמים בקריאה "הערבים נוהרים בהמוניהם לקלפיות" ולהוציא את המצביעים שלו מאדישותם כאילו ניצחון טייסת 201  מובטח ושילכו לשלשל הפתק למעטפה ביום הבחירות.

תשומת הלב הציבורית שלנו כמובן ממוקדת בנושאים חשובים יותר. מלחמה. חטופים. מילואים. בני משפחה מגויסים. עזרה למפונים. הישרדות. אז את מי באמת מעניינות הבחירות? כפי שאמר לי אחד המועמדים – אני רץ עכשיו בכדי למצב את עצמי כמועמד מוכר לבחירות הבאות, אחרי עידן חולדאי.

ב-27 בחודש הזה ניפגש לאירוע דמוקרטי חשוב שנדחה כבר פעם אחת בגלל המלחמה בעזה ודחיה נוספת התבררה כבלתי אפשרית מסיבות קונסטיטוציוניות. סיבה מרשימה שלהבנתי אומרת - באמא שלכם, תעזבו אותנו בכנסת להמשיך התעסק בשוד קופת המדינה בכנסת, אין לנו זמן להעביר חוק חרום בנסיבות שנכפו על כולם. לכו להצביע. אפילו פסיקה בבית הדין בהאג לא תעזור פה. עאלק.

אז החודש, אחרי שהמועמדים ניצלו כבר את כל הכספים שגויסו לבחירתם, וגם אחרי שקיבלו  הבטחה לתוספת ממשרד הפנים עקב הדחיה -  לא נשארו  להם אוויר ושקלים  לישורת האחרונה. חברות הפרסום דורשות תשלום במזומן  למודעות שתזכירו לנו בכלל למי ועל מה אנחנו מצביעים.

גם הטיימינג לבחירות נורא. חורף. גם ככה זה לא יום שבתון במשק. אם ירד גשם ביום הבחירות, סביר להניח כי אף אחד לא יטרח להגיע לקלפי . 

דרור לוטן, ממפלגת גמלאי ת"א, מכנס לפחות פעמיים בשבוע את גמלאי העיר לפעולות תרבות מעשירות היוצקות תוכן למשועממי עירנו. לאחרונה נפתח "מועדון הסרט הטוב" לאירוע דו שבועי באולם המשופץ בבית עובדי עיריית ת"א.  בילוי בוקר בהתכנסות גמלאי העירייה שוחרי קולנוע עם קפה, מאפה, נגן הרצאה וסרט איכותי שמצליח להוציא מהפוך מאות מצביעים פוטנציאליים. 

לוטן הצליח לאחרונה למנוע הקטנת הפונטים על פתקי ההצבעה בבית המשפט, מחשש שמצביעיו לא יוכלו לקרוא את הכתוב על הפתק. הפונטים הזעירים היו כל כך בלתי קריאים שהשופט כבר רצה לחייב את ועדת הבחירות הממשלתית להוסיף בכל קלפי זכוכית מגדלת לשימוש המצביעים. 

לדבריו, רק ב 14 בפברואר יחודשו פרסומי מפלגתו בחוצות בצורה מסיבית ועד אז הם פעילים בטיקטוק וברשתות החברתיות באמצעות משרד פרסום שהמפלגה שכרה בתקווה להכניס הפעם למועצת העיר יותר משני חברים. אגב, במצע מפלגתו גם הבטחה מאוד אטרקטיבית לוותיקי העיר – פתיחת 'מסלול ירוק' עם עדיפות בתור לאזרחים הוותיקים של תל אביב בחדר המיון בבית החולים איכילוב. נושא שהוסכם עליו כבר בבחירות הקודמות עם הקמת הקואליציה בעיר, אך לא מומשה עד היום.

בנוגע לבחירות עצמם -  הצוות המקצועי להפעלת מערכת יום הבחירות הוכשר לכך בקורס מיוחד בימי הקיץ האחרון. מאז היו הרבה אזעקות בשמי תל אביב.  בהדרכות לא הייתה באמת התייחסות משמעותית לעשרות אלפי מפונים שלא יוכלו להגיע אל הקלפיות המקוריות שלהם ויאלצו להצביע כמזדמנים בקלפיות אחרות במעטפות כפולות. 

דיסקליימר – יש לי נגיעה אישית לבחירות השנה. לאחרונה עברתי הכשרה מתאימה והוסמכתי לכהן כמזכיר קלפי בבחירות הקרובות. יהיה מעניין, ומבטיח לשתף אותכם באירוע הצפוי. אגב - המילה "צבע אדום" לא הוזכרה בהכשרת צוות הקלפי. במקרה של אזעקת אמת ביום הבחירות מזכיר הקלפי יצטרך בעדיפות ראשונה לקחת אתו את פנקסי המצביעים והפרוטוקול למרחב המוגן. 

הדמו-קר-טיה מעל לכל!

8 שנים למותה של תמר אבידר

 היום לפני שמונה שנים נפטרה אימא. 

היום שוב ביקרתי אותה בירקונים.

ניקיתי המצבה, הדלקתי הנר, חשבתי עליה  ועלי, האחרון במשפחה שעדיין פוקד את קיברה ושומר איתה על קשר. 

אם יש עוד מישהו שמבקר אותה - שיבורך.

שלושת בני זוגה נפטרו. מוישה, יוסקה, ועמוס . האחרון נקבר השנה. תנצב"ה. עכשיו היא תוכל לבחור מבין שלושתם, עם מי שתרצה לרקוד ולחיות לנצח על הענן, עד לתחיית המתים או תום הריקודים. מה שיבוא קודם.

מדי שנה פרסמתי בלוג לזכרה, ומוקירי זכרה בטח ישמח לעיין בפוסטים האישיים האלה ב- WWW.AVIDAR.ORG

היום אני מצרף פה בלוג שפורסם בשנה החמישית למותה...

יהי זכרה ברוך.

http://tinyurl.com/4xpbt5he