על מגדל אייפל מתנוסס הסמל האולימפי. חמש טבעות צבעוניות זוהרות לכבוד המשחקים האולימפיים שייפתחו בעוד מספר ימים בפריז. חמש? בעצם ארבע טבעות דולקות והחמישית אפלה. תקלה. קצר. משהו סימלי כמו עוד הרבה פנצ'רים אולימפיים קטנים בעיר האורות.
הכביש מנמל התעופה העירה, גדוש. הכיכרות עמוסים התנועה, והשדרות גדושות בנהגים עצבניים. וויווה לה פראנס.
הצרפתית שלי בסיסית ביותר ומתבססת על השירים של אדמו וגוגל טרנסלייט. העיר לבטח מלאה במוסלמים, אבל לרגל המשחקים האולימפיים הצליחו להעלים אותם מאזורי התיירות. כנראה לימדו אותם את ה- א' ב' של הפרנקופיליות. בתחילת יולי יוצאים לווקאנס והמפלגה הימנית או טו טו תעשה פה סדר.
קפצנו לסופש לעיר האורות. ביד אחת באגט, על השולחן מרק בצל קלאסי וביד השניה נייד מעודכן בכל פרסום של דובר צה"ל. חופשה ישראלית. בפריז.
אגב, פריז עם ז׳. כך ממליצה האקדמיה לעברית. כמו מוזיקה.
ממש בלי שום קשר, הבוקר מתפרסם טורי האישי כרגיל. כאילו אין מלחמה, כי ביום שנפסיק לקרוא ספרים, נפסיק להיות עם הספר.
לטובת שמונת קוראי הקבועים אני מצרף פה את הטקסט המלא. שיהיה....
צוו קריאה
אני קורא. תמיד. מאז ימי "ספריית חן" ברחוב אבן גבירול פינת השופטים. שם הכרתי את גיבורי נעורי. הרבה לפני ימי הטיק טוק וסדרות הטלוויזיה, כשהדמיון הצעיר שלי הודרך על ידי סופרים וטקסטים והתמונה היחידה שראית הופיעה על כריכת הספר. הדמויות נוצרו במחשבות, במשפטים מורכבים, אודות גיבורי נעוריי, אותיות שציירו בראשי את עלילות טרזן, "הספורטאים הצעירים", "החמישייה הסודית", ביל קרטר, אנג'ליק, פטריק קים וגיבורי חסמב"ה.
קורא בלתי נלאה הייתי. לא כמו שמעון פרס שסיפר לנו כי על שידת הקריאה שלו תמיד היו מונחים מספר ספרים בשלבי קריאה שונים. אני לעומתו קורא ספר אחד, פרק פרק, עד לסיום, ועובר לספר הבא. או שחותך באמצע. או שמדלג לפרק הסיום. אבל אף פעם לא קריאה מקבילה - כי גם ככה אני בקושי עוקב אחר שמות הגיבורים, ואם אלו שמות סקנדינביים - מבחינתי זה ממש חסר סיכוי לזכור מי הוא מי. אני זורם עם העלילה וההקשרים. בקיצור, הבנתם. אני איש של ספר אחד בכל פעם.
משבוע הספר בכיכר מלכי ישראל (כמה ארכאי וישן, כי עכשיו שבוע הספר עבר לחנויות ובעיקר למרשתת, והכיכר היא על שם רבין) הייתי תמיד יוצא עמוס בספרים טריים, בהנחה, ומזדרז לחזור הביתה - לבחור את הספר הראשון.
לאורך השנים, כבן מזל תאומים, התמזל מזלי בגלל ששבוע הספר נערך בחודש יוני - רוב מתנות יום ההולדת שלי היו ספרים. הבנתם. אני איש של ספרים.
לימים, כשנדרשתי לפנות את דירת אמי המנוחה, אשת ספר בעצמה שהחזיקה בביתה אלפי ספרים על מדפים אין סופיים, ממש נעלבתי כשספריות פשוט סירבו לקבל במתנה את ארגזי הספרים והאלבומים שנאלצתי למסור. סנוביזם ספרותי. כך שבסוף פשוט ארזתי את הספרים והבאתי אותם ל"בוק שוק" השכונתי, בתקווה שימצאו עבורם מדף חם. לצערי את האנציקלופדיות הכבדות פשוט הנחתי על ספסל המתנות על המדרכה. משם יד נעלמה לקחה אותם אחרי מספר שעות.
איך הגעתי לדון בספרים - הרי כיום כמעט ואין לנו מדפי ספרים בבית. אם אני קונה ספר קריאה, אני משתדל להעביר אותו הלאה אחרי הקריאה, כי אין סיכוי שאשוב לקרוא אותו. הלאה - מאוד פשוט. אני מניח אותו על הספסל, ולמחרת הוא כבר במערכת יחסים עם קורא חדש.
בנוסף - לפני מספר שנים עברתי לקרוא ספרים בצורה אלקטרונית. האייפד החליף עבורי את הספר. הספרייה שלי נמצאת אי שם בענן. אני לא צריך סימניות לזכור באיזה עמוד עצרתי את הקריאה. האייפד זוכר זאת עבורי.
זאת ועוד. הרבה עוד. בגילי, גודל האותיות בספר הוא קריטי. בייחוד כשמעדיפים לקרוא הספר על ההליכון בחדר הכושר. לאייפד (או למסך שטוח אחר נייד) תכונה מדהימה. אתה יכול לבחור את גודל האות, מה שמאפשר לי לקרוא הטקסטים בכיף, גם אם ראייתי תשה או ששוב לא מצאתי את משקפי הקריאה שלי, מה שקורה לכולנו כל יום מחדש. איך נמצא המשקפים בלי משקפיים?
את הספריה העירונית הדיגיטאלית גיליתי בעידן הקורונה. בשעה טובה רשת הספריות העירוניות בתל אביב, מקומות הבילוי החביבים עלי מאז ומתמיד, הגיעו למאה ה-21. הספרים כבר לא על המדפים. באפליקציה המתאימה (LIBBY) גם לקוראי גיל הזהב אפשרות לשאול משם ספרים דיגיטאליים. תוקף הוא לחודש ימים. עברו ימי הספר שאבד לך או ששכחתם להחזיר אותו במועד המוגדר. בתום החודש - ה"ספר" נעלם מאליו מהאפליקציה וחוזר אל מדף ה"ספריה".
אפשר להזמין ספרים, אם הקובץ/ספר בשימוש - ניתן להמתין בתור הווירטואלי. חלפו הימים בהם ביקשתם מהספרנית החביבה "לשמור" עבורכם את החדש של מאיר שלו במדף הסודי שלה. האפליקציה תשמור לנו את הספר המבוקש שהוא בעצם קובץ מחשב על מדף אי שם בענן הבלתי מוחשי, שממטיר על כולנו את חוויית קריאת הספרים במימד עכשווי.
התחושה של הצטרפות לחוויה. המעבר למרחב פרטי אליו אנחנו מוזמנים, שם בדמיוננו נוצרת מציאות חדשה עמוסת רגשות, תעלומות, אהבות ועלילות מעצימות. עולמות אחרים. הכיף המוכר בו בסופו של "הספר" - אתה מצטער. חבל שהעלילה שסחפה אותך בימים האחרונים הסתיימה כל כך מהר וחוויית הקריאה נגמרה. ריגוש פרטי, עד לעונג הבא.
אהה, כן. עוד פרט קטן.
זה הכול זמין דרך האזור האישי בדיגיתל וחינמי לתל אביביים ...
