אחדים מחברי הטובים והמוצלחים כבר לא גרים בארץ. הם הבינו כי אם הם רוצים להיות באמת עשירים, פה זה קצת צפוף, מוגבל, עם מדרגות מס בלתי הגיוניות, נימוסי רחוב לא מקובלים, אלימות בבתי הספר וחוסר ביטחון בערב בסמטאות אפלות. בקיצור, עדיף לגור בפרבר של וושינגטון או פנטהאוז בבנגקוק, בואך מרינה בברצלונה. רק לא בעומר, צהלה או נווה צדק. בקבוצות הוואטסאפ עם חברים מעבר לים זרמו בשנת הקורונה הרבה גניחות של געגוע, לחברים, להורים שכמובן נשארו פה, לסגרים הבלתי ברורים וגחמות הקורונה של ביבי, הרבה ביקורת וזעזוע מההתנהלות אצלנו, הבידוד של הוריהם, הילדים בחל״ת והנכד שלומד בזום עוד מעט שנה, בתי החולים הצפופים והחשש לקריסת הדמוקרטיה. הם ממשיכים להתעשר באי שם, ואנחנו להתנצל. למה נתב״ג סגור, למה נתב״ג פרוץ לרווחה, למה הדוסים חוגגים, למה צעירי תל אביב משחקים מטקות על שפת הים, למה אל על לא טסה, למה מכרו את אלעל, למה נתנו לפייזר גישה למאגרי המידע, למה יש בארדאק בתורי החיסונים ולמה אימא שלהם עדיין סגורה בבית האבות בלי זכות לביקורים? כלומר, אילו הילדים לא היו בחו״ל, אז הם בטח היו קופצים לבקר אותם , כאילו אין ה...