דילוג לתוכן הראשי

רשומות

נוחתים בדירה תעופתית

  שכונת צוקי אביב, הכי צפונית מערבית של העיר ללא הפסקה, עוד לא ממש שכונה. יותר אתר בניה, סלילה, קליטת משפחות חדשות והרבה אנשי סקטור הבניה שבאים מוקדם בבוקר, מרעישים ועושים הרבה אבק, ומעט משפחות שעדיין לא הבינו מה אופי השכונה.  מי דיירי השכונה? מעט בני מזל שאבותיהם רכשו מגרשים קטנים במקום שכוח אל ויזמי בניה שנים רבות; הרבה משדרגי דיור שהגיעו מהפריפריה וקבוצה לא מבוטלת של שוכרים ארעיים שבאו לבדוק האם השכונות הצפונות של תל אביב עדיפות על מגורים במרחק נסיעת בוקר של למעלה משעה מהמשרד בלב העיר. התמהיל מרובה השוכרים בבית משותף מחייב תחזוקה המעדיפה את הטווח הקצר, ללא השקעות ארוכות טווח או תחזוקה יסודית בבניין - כי השכירות היא לתקופות קצרות ואף אחד מהשוכרים אינו מוכן לתחזוקה מונעת, כפי שבעלי דירות היו מעדיפים. הנכדים הצעירים שלנו הגרים בשכונה לא ממש זוכרים כי עד לאחרונה היה שם שדה תעופה. פעיל ועמוס ביותר. טיסות אזרחיות לאילת וגם לחו"ל, טייסות תובלה למסוקים של חיל האוויר ששרתו את המפקדים הבכירים מהקריה שנזקקו למוניות אוויריות בצבאי הסוואה. בשנותיו האחרונות של הבסיס, פתחו מסלול הליכה לאז...

רוב כוחותינו חזרו בשלום לבסיסם

חופשת סקי. איזה כיף. אם תחפשו בויקיפדיה את פרוש המונח עונג צרוף, אני בטוח שכדוגמה יתנו לערך זה את חוויית ״שבוע סקי״.  אחרי שבוע התארגנות בליקוט ציוד, ביגוד, חמצוואר, כפפות עם חימום פנימי, גופיות טרמיות, מגלשי סקי ששמרת במחסן כל השנה, קסדה קלילה אך חזקה - כל זה בפחות מ 25 קילו, כאמור בתנאי כרטיס הטיסה. אתה מגיע לנתב״ג, אם אין מחאה באותו היום, ומרגע זה הכול דופק כמו שעון עצר אוסטרי  מדויק. המטוס מלא חברה צעירים, רעשנים, שמחים, מתרגשים לקראת המסיבה המתמשכת על מדרונות השלג ובמועדוני האפרה סקי. שבעה ימים קסומים, שלא יגמרו לעולם, עד שאורזים את הציוד ועולים לאוטובוס שיחזיר אותנו הביתה ויביא במקומנו עוד מחזור של מאושרים.  עונג מלא, אלא אם נניח בבוקר מתעוררת השפנפנה הפרטית שלכם ומתעטשת. כנראה נדבקה בווירוס קל מהצפיפות בבר. לא נורא. בעלה השפן שלא שכח לסגור הדלת של הסאונה, לוקח אותה למרפאה. בין תור של צולעים, מצולקים וסתם משתעלים, הרופא המקומי מאבחן זאת כמשהו וירלי, קצת טיפות אף ואולי צ׳ייסר אחד בערב והכל יעבור. נהדר. 270 אירו משלם השפן הנחמד. רק מה, כשעמד מול הדלפק לשלם, החליק מולו...

המשחק המקדים בסקי

   טיק טאק, ימין שמאל, הטיה קלה לימין, הטיה עדינה שמאלה, זיגזוג עצל לאורך מדרון לבן, חרוץ פסי גולשים שכבר עברו פה לפניך, נהנים מכל רגע, על מסלולי הסקי בחופשה החורפית בדרך מכלום לשום מקום, יורדים במדרון רק בכדי למצוא מעלית סקי שתוביל אותם לעוד פסגה, ממנה יגלשו, טיק וטרק, דריכות קלות כמו באופניים, מאזנים עצמם עם תנועות כתף ושמירת שווי משקל בין כמעט נפילה ל-אוי אוי אוי… חודש מרץ, זמן מתאים להגיע לפסגות האלפים לשבוע סקי, עם לילות לבנים וימים שטופי שמש. רוח קרה עם רסיסי קרח וכיסאות שיזוף בבר לתחנת מנוחה בפסגה ובעמק, עם אפרול שפריץ, בומברדינו או צ׳ייסר  שנפס ויליאמס מעוטר באגס ננסי משומר שבראשו נעוץ דגלון קטן, לחיים! בסקי, עיקר הזמן מוקדש להכנות, ציפייה, נסיעות ארוכות משדה התעופה ועד למלון בפסגת ההר, לבוש תואם לקור, שכבות קרמים להגנה מהשמש, עמידה בתור לרכבל עם מאות גולשים חסרי סבלנות, יציאה מאוחרת מהמלון בגלל שלג או רוחות חזקות על הבוקר, ישיבה ממושכת על כיסאות המעלון שבסוף יביא אותנו לראש מסלול הגלישה, ובסוף - זהו, התגברות קלה על חשש גדול מהמדרון וזהו. יוצאים לדרך. טיק וטאק. כמ...

טל העמק!

טל העמק! אמצע חודש מרץ. מזג האוויר העולמי משגע את כולנו. כלומר את חובבי הסקי שהתרגלו החל מחנוכה  ועד סדר פסח לפקוד את פסגות האלפים ולהתמסר לעונג הצרוף בגלישה על שלג. מי שגלש כבר, הבין אותי ומי שבחר שלא לסיים את חופשתו באוטופדית ב׳ באיכילוב, כנראה שונא סיכונים או אלרגי לגבס. בכל מקרה, בחורף 23׳, היו הרבה אתרי סקי צחיחים משלג ומי שקנה חופשה מראש, נאלץ לאלתר משהו חלופי. למשל שבוע בקזינו בגאורגיה או שבוע אכילת פיצות בבנסקו בולגריה בתיקווה לשלג שאולי בוא יבוא.  אנחנו הימרנו על האוסטרים. עם מסודר, שוכן על הרים גבוהים יחסית, והמסלולים שם רחבים להפליא. זכינו. השלג ירד כשהגענו, השמש זרחה ביום ופניקה אותנו בשיזוף חורפי לקראת מסיבות האפרה סקי רוויות האלכוהול שכל כך אופייניות לאתרים האוסטריים. מאות שיכורים שמחים בבר צפוף ורועש, עם מוזיקה קצבית באוסטרית צעירה.  לכל שולחן מוגש טס בקבוקי אלכוהול איכותי שקוע בקוביות קרח עם זיקוק  לקבלת כל תשומת הלב מהסביבה. שופוני! פיצצתי מאתיים יורו על החברה! המהדרים מזמינים בקבוק XXL בגודל מגנום, של ויסקי או טקילה או לא יודע מה, שיעלה לאוליגרך התו...

כמו ביבי

  החיים שלנו מעניינים. אין עוד מדינה עם כל כך הרבה אקשיין כמו במחוז גוש דן. אולי באוקראינה, אבל אף אחד עוד לא חזר חי משם.  הפיכה, הפגנות, חרדה לחסכונות, הבת האנרכיסטית שחוזרת עם ניחוח הפגנות בשיער, עיניים נוצצות של מהפכנית שקופצת הביתה להתקלח בין משימות בעורף האויב בוועדות כנסת או בקרב על השליטה באיילון מול פקד מאיר סוויסה, הסמל המסחרי של שיטור אורבני אסרטיבי.  אנרכיסטית מתחילה שבקושי יכולה לשתף אותנו בחוויות הקרב האחרון, כשהיא מקלידה את המהפיכה למדיה החברתית, הוראות הפעלה לצוות הלוחמים שלה בקרב על העתיד שלה.  חודשיים המדינה בהפגנות. עם חלק מהחברים הפסקתי להתווכח, לאחרים אני לא מגיב בקבוצות המדיה המוצפות בעוד ועוד מאמרים חכמים הדנים שוב ושוב ביתרונות או באסונות השינויים הצפויים בחיינו ובעתיד ילדינו.  אין לי חווה בפורטוגל או וילה בקפריסין, לא העברתי את החסכונות הפנסיוניים שלי לשוויץ, אף פעם לא היה לי ״בנקאי פרטי״ ודרכון זר זה עצם זר בשבילי. שנאמר, פה בייתי.  ברוב ההפגנות בתל אביב הופעתי. מרוב התלהבות השארנו על האספלט בקפלן עגיל זהב וצעיף אופנתי שנשמטו לשותפת...

רעש משותף

 15 קומות. 4 דירות בקומה. בית משותף בן למעלה מארבעים שנה. לא הגיע הזמן לרענן את הדירה? לא רק צבע. קירות, חיפויים, חדרי רחצה, מטבח מודרני, חלונות מבלגיה, ריהוט נח המותאם לגיל בעלי הנכס; מזגנים חסכוניים, שקטים ונמרצים, תוספת מרפסת ואיחוד חדרים כי הילדים מזמן עזבו את הבית ואם תשאירו חדר פנוי - הם עלולים לחזור אל הקן החם במשבר הזוגיות הראשון שלהם... 60 שכנים יקרים, לכל אחד יש חלומות לשפר את ביתו, לעדכן את איכות חייו, לבזבז את כל מה שחסך בשנות הקורונה, לעבור לתצורת חיים עדכנית  אחרי שפרש מהעבודה לגמלאות ועבר ממש לגור בדירה. הנקודה הכואב הראשונה היא - למה כולם לא יכולים לעשות את זה בבת אחת, אלא השיפוץ הבייתי נמשך ונמשך, כל דירה בטיימינג שלה. שכנים חדשים מגיעים - ומיד חוצבים את הקירות ובונים הכול מחדש. הם עדיין לא גרים בבניין, כך שאת הרעש והלכלוך הם לא ממש חווים, אלא רק סופגים מחמאות בוואסטאפ הבייתי. הלכלוך במעלית, האבק בחדר המדרגות, רסיסי הבלוקים שנושרים על הכביסה של השכנה מלמטה, ובעיקר הרעש שמפריע לבת של השכנה להתרכז בהכנה לבחינות סוף הסמסטר שלה ונאלצת כל בוקר לארוז עצמה וללכת להתמ...

עוזי בן 70

 עוזי חבר שלי. כמעט מבריאת העולם. תמיד היה חבר שלי. עוד מגן עדה אי שם ברחוב ציטלין שבתל אביב. חבר שהלכתי לצידו תמיד. כילד, כנער, היינו באותן כיתות, חיזרנו אחר אותן נערות, ליקקנו ביחד גלידה ויטמן בגלידריה שבכיכר מלכי ישראל, והתגייסנו ביחד לצבא שנתיים לפני המלחמה. עוזי ואני חברים, ואין לי עוד הרבה אנשים שמכירים אותי כל כך הרבה שנים. עוזי חוגג השבוע יומולדת 70, אז תעשו בעצמכם את החשבון כמה שנים אנחנו מכירים. עוזי היה בן יחיד, ואותי ההורים לא ממש ספרו. עוזי היה הילד החכם של הכיתה, ואני תמיד קבלתי עובר בקושי את המבחנים; לעוזי היו משקפיים ואני ידעתי איפה לעמוד בתחתית גרם המדרגות בבית הספר בזווית הנכונה לראות את מקסימום אורך הרגלים של הבנות שלקחו את אופנת המיני עד לקצה, במובן החרמני של הקצה. עוזי הלך איתי לכמה פעולות בצופים, שיחקנו סטנגה בחצר בית הספר בששי אחר הצהרים, ולימים גם הראה לי אצלו בבית את הניסים שקורים בחדר החשוך עם פילם, נייר צילום וכמה נוזלים כימיים שבעזרתם הדפסנו כמה תמונות אמנותיות, עאלק. בבית של עוזי דיברו עברית תקנית, בשקט, ובסלון היו הרבה ספרים מסודרים על המדפים. אצלנו בב...